"מה הגבולות שלך?", היא שאלה אותי בצ'ט לאחר היכרות קצרה. היא כתבה את זה אחרי שהשיחה קצת נעצרה, ואני תהיתי אם היא מתמהמהת בגלל שהיא מתביישת לשאול, או בגלל שהיא פשוט חיפשה בכוח משהו לשאול על בדס"מ.
"הגבולות?" הקשיתי עליה. "למה בדיוק את מתכוונת?".
"אתה יודע, מה לא היית מוכן לעשות במיטה? או בכלל" היא כתבה בצורה ישירה. "אני לא חושב במושגים כאלה, אז נדמה לי ששום דבר". "מה, אין לך גבולות?" היא שאלה, ספק בלגלוג ספק בחשש. שולט שאין לו גבולות זה משהו שמלחיץ אנשים, זה משהו ששמור לפסיכופטים האמיתיים. "כנראה שלא."
"לא יכול להיות שאין לך גבולות, לכל אחד יש". היא כתבה. "מה עם פדופיליה?".
"ואת מרגישה צורך שאני אאשר לך שאני לא פדופיל?" שאלתי אותה, כאילו שאם הייתי פדופיל הייתי מודה בזה. "לא, אני פשוט שואלת". "נכון, אני לא פדופיל" התוודיתי. "אוקיי, אז זואופיליה...? סקס עם חיות, אותי זה דוחה!" לא הגבתי. לא מרגיש צורך להגיב על כל דבר. "אלימות קשה?" היא רצתה את האישור שלי למילים האלה, כאילו כדי להשאר רגועה. "לא גבול שלי" עניתי, ובמקום לפרט שתקתי. שתחוויר קצת, למה לא? לדעתי בן אדם שכותב שפדופיליה היא גבול שלו, מעודד פדופילים ופסיכופטים אמיתיים, כי הוא כותב פדופיליה ביחד עם עוד גבולות שהם בכלל לא בקטגוריה של פדופיליה. פדופיליה היא לא גבול לגיטימי, כי פדופיליה לא לגיטימית. אגב, גם "לזיין רוסי בן 90 בתחת עם אלת בייסבול" לא נמצא ברשימת הגבולות שלי, מהסיבות המובנות. לא בא לי לחשוב על זה בתור עוד אחד מהדברים שהחלטתי לא לחשוב עליהם. אבל לא רציתי לחפור על זה יותר מדי אז כתבתי "למה השתתקת? מזועזעת?"
"האמת שכן, לא מתאים לי עוד שולט חולה נפש, היה לי מספיק בחיים" היי היי היי, חולה נפש? לא יפה. אתה כותב משהו שעשוי להשתמע לשני פנים, וישר אתה חולה נפש. ככה זה בצ'טים האלה. ניסיתי לפנות אל הצד ההגיוני שבה, אבל כל מה שיצא לי היה "זה שאני לא "לא פדופיל" לא הופך אותי לפדופיל".
"24/7?" היא שאלה. "לא, 24/7 לא גבול שלי". לא סיפרתי לה שכבר ניסיתי את זה, ושבכלל לא בא לי להכנס לזה עוד פעם, או שאני בכלל לא יכול בתקופה הזאת של החיים שלי, ושגם אין לי שום צורך בזה, או שזה בכלל לא מה שאני מחפש.
"אוקיי, הבנתי...אז אין לך גבולות בכלל". "כנראה שלא" עניתי. האמת שרוב המילים האלה אפילו לא ראויות להקרא גבולות. רוב הגבולות, או המילים שאנחנו קוראים להן גבולות, מגוחכים מדי בשביל להקרא גבולות, וגם אלה מהם שלא, אבל סתם לא מעניינים, מיניים או מושכים, גם אינם גבול. גבולות זה מה שנותנים לעבריינים, או לילדים, או לאנשים שאם לא יציבו להם גבולות הם פשוט יחצו אותם. לא לאנשים ברמה שלי.
"בעצם, יש לי גבול אחד שאני יכול לחשוב עליו"
"יאללה תגיד" היא כתבה.
"לשלוט על הרגשות שלך" כתבתי לה.
"אתה לא יכול ולעולם לא תוכל" היא ענתה. "יאללה צריכה ללכת".
"אוקיי, ביי".
