יושבת עם חברה לצהריים בשישי (אוי יתרונות הגרושין!)
בקושי יוצא לנו להתראות לאחרונה.
מספרת ומספרת ומספרת על התפקיד החדש שלה, תפקיד שמילאתי אני עד לפני 3 שנים.
ככה התחברנו, הייתי המנהלת שלה קידמתי אותה לניהול והנה היום היא בתפקיד שעשיתי ואני מחייכת כי כלום לא השתנה ותודה לאל או לגורל או לקארמה, אני כבר לא שם.
פתאום היא שואלת עליך, בכינוי שהבנות הדביקו לך ברומא.
הנסיעה הזאת לרומא...
ערב קודם הגרוש שלי יצא מהבית סופסוף, הרגשתי חופשייה ומאושרת וחלק ממני גם ידע שאני בדרך החוצה מהעבודה הזאת והרשיתי לעצמי להתקרב לחבורת הבנות הזאת
ערב סתווי ברומא, עוד מוקדם לצאת לבלות, שש בנות על רצפת מרפסת קטנטנה בחדר המלון.
יין איטלקי זול מהסופר שמצאנו למטה וליקריץ שחור שמאז אני פתאום אוהבת
שיחת סקס והיסטריה של צחוק.
אני כמעט לא משתתפת...עד הטיסה בבוקר הייתי רק המנהלת, אהובה וקרובה אבל המנהלת, ועכשיו אני יודעת שאני חוצה את הגבול ולא תהיה דרך חזרה.
השיחה מתגלגלת למי מוצצת ומי לא...ומי הודיעה לבעל/חבר שהיא אולי מוצצת אבל בטח לא בולעת.
אני שותקת מחייכת.
לא זוכרת מי מהן מתבייתת עלי, כולן יודעות שאני בדרך לגט וכולן יודעות איזה שינוי עבר עלי לאחרונה, חיצוני ופנימי.
ומה איתך?? דורשות לדעת
אני מנועה מלהגיב בעניין המציצות.
יש לך מישהו. אחרת קובעת, רומן?
זה פחות רומן אני עונה ויותר פיפטי שיידס.
למה יוצא לי משפט כזה מפה?? כי לא העזתי עוד להודות בעוצמת הרגשות שלי כלפיך וכי בגלל העבודה שלנו כולנו מודעות לטירוף הפיפטי שיידס
וזהו. מאז אותו יום הכינוי נותר: פיפטי
ועד היום הן בטוחות שמה שקורה בינינו זה סוג של אגדה.
האמת...צודקות, אגדה שלא הייתה מביישת את האחים גרים:)