קייט התעוררה לתוך החשיכה. כשעיניה החלו להתרגל למצב החדש, גילתה שהיא כלואה בכלוב מוזר בתוך חדר טחוב, כנראה מרתף. הדבר הראשון ששמה לב אליו היה שידיה כבולות באזיקים לוו בקיר. לא, לא וו שניתן להשתחרר ממנו, בטח שלא במצבה. "כוס אממקקק", חשבה לעצמה, "תהיי רגועה, קייט, עצבים לא יובילו אותך לשום מקום. הערכת מצב קטנה לפני שחוטפים את החלסטרה. את כבולה במרתף, בגרמניה, על ידי פסיכופטית סדיסטית שטוענת בתוקף שהיא מכשפה ושאת עומדת להיות השפחה שלה ונעזרת במשרת שלה, שחוץ מזה שהוא גוליבר שעיר ודוחה, גם נראה מאד נהנה לציית לגבירתו ולהתעלל בך. מה האופציות?
אם לא תצייתי היא תקרע לך את הצורה. כנראה שהכי טוב זה לעשות לה פוזה של צייתנית ולחפש את ההזדמנות הראשונה לברוח. ישר למשטרה. האשה הזאת תשלם וביוקר". עכשיו, כשהאסטרטגיה שלה היתה ברורה לה, היא יכלה להרגע קצת, אבל לא לזמן רב.
צלילי מפתחות נשמעו מפינת הכלוב. כעבור שנייה הצליחה להבחין שהנס הוא זה שפותח אותו. בלי לומר מילה הוא הצמיד מפתח נוסף לאזיקיה ושחרר אותה. ביד אחת אחז בה בחוזקה ובשנייה הצמיד גאג לפיה והידק אותו מאחורי ראשה. היא לא יכלה לדבר. היא חשה כיצד הפניקה ממלאה אותה. מה הפסיכופטים האלה עומדים לעשות עכשיו? הנס המשיך לשתוק והוביל אותה לחדר האורחים של גרטה.
החדר היה ריק. שטיח בצבע בורדו כיסה את רצפתו, האח בער, כורסאות קטיפה נשענו בנוחות על הקירות המוזהבים. המראה נצנצה מעל האח. "על 4" צייוה הנס וקייט צייתה בחוסר ברירה. "תשפילי מבט, שפחה, גבירתך בדרך", אמר ויצא מהחדר. קייט הרימה את מבטה וסקרה את החדר, מחפשת פתח מילוט. היא לא העזה לקום מהתנוחה שצוותה לחכות בה, הפסיכית הרי צריכה להופיע כל רגע ועכשיו זה לא זמן טוב לברוח.
"מישהו הרשה לך להרים מבט?", שאלה גרטה בקול שהעביר צמרמורת בגופה של קייט. היא יכלה להבחין במגפיים השחורים, המבריקים ובקרסוליה החטובים של גרטה. מעבר לשם לא העזה להרים את מבטה ורק השיבה מבעד לגאג: "לא, סליחה, טעות", בגרמנית הרצוצה שלה.
"חההה, את לא נשמעת משהו. סליחה גבירתי, כך את אמורה להשיב לי. כבר שכחת כלבה? צריכה שאזכיר לך?", אמרה גרטה.
"לא גבירתי, סליחה גבירתי", השיבה קייט, מנסה לתקן את טעותה לפני שתרגיש שוב את השוט של המכשפה.
"תזחלי לכאן כלבה", ציוותה גרטה וקייט ניסתה להבין למה היא מתכוונת במילה זחילה. היא החלה ללכת על 4 לכיוון גבירתה.
"אמרתי לזחול, כלבה, מה לא ברור? את לא מבינה כלום בלי כאב?", גרטה נשמעה עצבנית מהרגיל.
קייט השתטחה על הריצפה וניסתה להתקדם לעבר גרטה במה שנראה לה עונה לדרישה.
"את משתפרת כלבה, אל תדאגי, את עוד תלמדי לזחול ועכשיו, עד למגפיים שלי ותצחצחי לי אותם טוב טוב עם הלשון".
קייט רצתה להקיא מגועל ופחד, אבל נזכרה באסטרטגיה שלה. "יה זונה מזדיינת בת זונה כלבה ביטצ'ית ינעל אבוק", קיללה בליבה כשלשונה נשלפה באיטיות והחלה ללקק את המגף.
"כן, כך, תלקקי כמו כלבה טובה", אמרה גרטה בחיוך מקפיא.
לפתע חשה כיצד שערותיה נמשכות בחוזקה והיא מוטחת על הריצפה. רגליה פושקו בכוח ואצבעה של גרטה חדרה אל בין שפתיי ערוותה. "איייי מטורפתתתתת", צרחה קייט. הגאג חסם את הצעקה. אצבעותיה של גרטה היו מיומנות. היא החלה לעסות את דגדגנה של קייט ולמורת רוחה, היא החלה לחוש שהיא מתרטבת.
"כן, ככה כלבונת, את תהיי תמיד רטובה לגבירתך, כמו זונה טובה והכלבה המאולפת שאת".
בניגוד לרצונה, גופה החל לנוע על האצבע ודווקא ברגע שבו החלה לשכוח ממאבקה ורק לרצות שהאצבע תחדור עמוק יותר לתוכה, גרטה הפסיקה, שלפה את אצבעה במהירות ונתנה לה סטירה מצלצלת על לחייה. "כלבה מיוחמת לא גומרת בלי רשות", הסבירה בחומרה.
קייט נותרה המומה. הגוף הבוגדני שלה, תמיד היתה חרמנית מדי. איך הוא העז לבגוד בה ולהענות לאצבעות של הבת זונה הזאת?
בפעם הבאה היא תחשוב על משהו עצוב, נגיד על... מס הכנסה.
לפני 17 שנים. 8 בנובמבר 2006 בשעה 19:04
