אתמול בערב, הייתי עייף, מנקר בנסיעה הביתה. הגעתי הביתה. הגננת ישנה במיטה שבחדר עבודה. ישבתי לי קצת עיינתי בבלוגים, שוחחתי קצת עם חברים. אחרי כמה זמן, הגננת התעוררה. קצת פוצי מוצי של התעוררות, והלכתי לישון, באותה מיטה, שזה עתה נעזבה. אמרתי לגננת, שאני ישן מקסימום שעה, ושתעיר אותי. אומרת לי, שאמרתי לה, < מתוך שינה >, "שקט אמרתי, תכנסי למיטה מיד, ולא להפריע בבקשה". אומרת, שמול אמירה שכזו, היא לא יכולה להתנגד. ישנתי כמו בול עץ, עד הבוקר.
צופי, אחרי שישן יממה שלמה, התעורר חזרה לחיים. הוא חסר שקט, ומנסה בכל כוחו לפרוץ את הגדר. בנקודה שפרץ אותה כבר חסמתי כמובן. חוצפן כזה. הלב שלי לא יעמוד בעוד שבוע כזה. נראה לי שאקשור את המניאק הזה, בימים הקרובים.
בחוץ קר, חשוך, בפנים חם מהקמין, מואר < כי לא כיבינו את האור >.
בבוקר, השלמנו קצת את הערב שהוחמץ משהו.
הגננת, ירדה 6 קילו בחודש הזה. כנראה אני צריך להקפיד יותר על העניין של ארוחות מסודרות. דום לא אחראי שכמותי.
אנחנו, עוד מעט חודש ושבוע ביחד כבר. הישג מרשים עבורי. וזה רק משביח עם הזמן.
איזה קטע זה, איך שאהבה משפיעה על החיים שלנו כל כך. אני רגוע, ומתנהל בנינוחות בכל תחומי החיים.
איזה כיף זה ככה. חבל שלא ידעתי את זה קודם. אה...... בעצם כן ידעתי...... אה...... אבל לא מצאתי, עד עכשיו. טוב נו...... העיקר שעכשיו כן.
לפני 17 שנים. 9 בנובמבר 2006 בשעה 5:29
