ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 13 שנים. שבת, 11 בנובמבר 2006, בשעה 21:51
החיים הם לא קו ישר. כשבמוניטור לב רואים קו ישר, זו אינדיקציה ברורה למוות. עכשיו, יש נסיגה. זה בסדר בכלל. נסיגה היא משהו, שאחריו יש נסיקה. משהו שהוא חלק מהחיים.

***

הגננת הוציאה פוסט מזעזע בתפישתי. לפוסט של הגננת. אני רוצה להתייחס לכתוב שמה. אני רוצה להתייחס פה, כי זה חשוב, פה, לדעתי. אכתוב את הפוסט הזה כתשובה לפוסט שלה, בגוף שני. למרות שאני חושב שהפוסט הזה יכיל אמיתות מאד חשובות ועקרוניות לגבי הבדסם בכלל, כפי שנתפס בעיני.

***

אין פה שום מאבק בכלל, וזו לא מלחמה בכלל בכלל {לא עלינו} {מי ישמע}. יש פה עימות בין רצונות, כאשר שני הצדדים רוצים את אותה תוצאה בכלל. התוצאה הרצויה היא, שהסאבית תתמסר/תיכנע לרצון אדונה. הסאבית נהנית כאשר הדום מכניע אותה, שהרי אחרת היא לא סאבית בכלל. הסאבית רוצה לראות בדום שלה מלך, ולכן נענית לרצונותיו.

יש פה משחק חיזור בכלל, ואני אוהב לתת את הדוגמא של הזדווגות במשפחת החתולים. החתולה רוצה שהחתול יזיין אותה. אבל היא משחקת את הקשה להשגה. החתול מנסה לתפוס אותה בגרון, ולנשוך, וחזק, להכניע אותה. החתולה מנסה לברוח ממנו, לשרוט אותו, לנשוך. אבל בתוך תוכה, רוצה עד כלות, שיתפוס אותה בצוואר, עם השיניים, ורק אם הוא מצליח, זה מה שעושה אותו ראוי עבורה. או אז, היא נותנת לו, אם אפשר לקרוא לזה כך, לתת, כשהיא אחוזה בשיניו, שותתת דם. אבל אז כשהיא אחוזה ככה, היא בחרה בו מכולם, לזיין לה את הצורה, ולהיות אבי גוריה. שהרי הייחוס הגנטי שלו נושא חן בעיניה, והרבה בזכות העובדה שהצליח להכניע אותה, דווקא באופן הכוחני הזה.

לסכם את הנקודה הזו, יש פה עימות בין רצונות, כאשר שני הצדדים חושקים בעצם באותה תוצאה. בדרך הזו, מוזרה ככל שתהיה. זו לא מלחמה בכלל, ובטח שאין מנצחים ומפסידים {לא עלינו}.

***

סאבית/שיפחה של מלך, היא מלכה בעצם. כל זה כמובן בתנאי שהיא עושה אותו מלך. אם היא מצליחה, {לא עלינו} , לעשות אותו סתם מישהו, שהוא לא מלך בכלל. זה עושה אותה שיפחה של סתם מישהו, מה שהופך אותה לכלום בכלל. את זה אף אחת לא רוצה. כל סאבית רוצה להיות סאבית של מלך. אבל כדי שיהיה מלך, היא צריכה לעשות אותו כזה, בעיניה. שהרי כל ההתמסרות הזו, ויחסי השליטה בכלל, מונעים בכלל, מהסאבית. היא זו שרוצה לתת, שהרי אחרת, זה בגדר אסור לקחת בכלל.

***

לרצות את הדום, כדי שהוא יהיה מאושר, למרות שזה לא גורם אושר לסאבית, זו כמעט הטעות הכי גדולה שיש בכלל. זה בכלל מונע מהרצון של הסאבית, שהמניע לאושר שלה, נעוץ בין היתר בתודעת השרות שלה, ברצון הכנה והעמוק שלה, לעשות את הדום שלה מאושר. זה מה שגורם לה אושר. לא בזה שהיא מבטלת את עצמה חלילה. בזה שהיא מקדישה עצמה לשירות הדום שלה. זה מה שהיא זקוקה לו. היא בעצם לא עוסקת באופן ישיר במה שהדום שלה רוצה. היא עוסקת במה שהיא רוצה, ורק בעקיפין, גורמת לדום שלה אושר, על ידי עיסוק במה שגורם לה אושר בכלל.

***

והגענו לטעות הגדולה מכל. שהיא בגדר אבי אבות הטומאה בבדסם בכלל, לדעתי. החשש מזה שיעזבו את הסאבית, כמניע ללרצות, הוא החטא הכי גדול שאפשר בכלל. זה בדיוק המקום שממנו צומחת מערכת יחסים מתעללת נפשית. איום בעזיבה, בין אם במרומז, בין אם מתחת לפני השטח. בין אם נאמר באופן לא גלוי, כך שאיפשהו, הסאבית מרגישה, במסר מפותל ומוסווה, שהיא עלולה להעזב, אם לא תרצה את אדונה. זה בדיוק המנוף, שמנסיוני, משמש את מקרי ההתעללות הקשים ביותר. שהרי כפי שאמרה הגננת, וזה נכון, דום יכול להסתדר בלי הסאבית שלו, אבל לסאבית קשה להסתדר בלי אדונה.
אסור בתכלית האיסור, להשתמש באיום בעזיבה, כדי להשיג התמסרות. זה אבי אבות הטומאה. גדול החטאים הבדסמים בעיני.

***

הדום לא עוזב את הסאבית שלו. הוא מעניש אותה. זה אשמתו בכלל שהיא לא עושה כרצונו. הוא לא חינך אותה טוב. נכשל בתפקידו. יש לו לכעוס רק על עצמו בכלל. ייתכן שיתן לה עונש כה גדול, שהיא לא תוכל לעמוד בו, ותעזוב. עדיין, גם במקרה הזה, זה אשמתו שהיה צריך להגיע לעונש כה גדול שהסאבית לא יכלה לעמוד בו.
בדומה למלך, שיכול להכניס נתין שלו לכלא, על עבירה פלילית למשל. הוא לא מגרש אותו מהממלכה. שהרי מלך בלי נתינים הוא שוב, לא מלך בכלל.
מקרה של פרידה, יכול לקרות, בכלל לא מבוסס על רקע בדסמי. בגלל חוסר התאמה בדברים עקרוניים. זה קורה, ויקרה. בכל מקרה זה לא אמור להיות משהו שקשור לאופי הבדסמי של הקשר.
fullspeed - קוראת אותך , קוראת את הגננת ... יודעת אפילו מה תגיד לי אחרי שאומר ובכל זאת אומרת, תן לעצמך פשוט לאהוב , להיות נאהב , לא בדסמ ולא נעליים, פשוט להיות שם עם מה שהלב שלך ושלה רוצה .כל כך רוצה בשבילך שהחיוך הזה של טוב שהיה לך על הפנים לאחרונה לא יאבד..
לפני 13 שנים
צ'יטה​(שולט) - לא יאבד
את מייחלת לי דברים שלא טובים עבורי, וחבל שכך.
תודה נשמה
}{
לפני 13 שנים
ללה - מי יכולה (לא עלינו) לעשות אותך סתם מישהו?

מה עם התאריכים לטררם?
לפני 13 שנים
צ'יטה​(שולט) - חחחחחחח
וואללה, פרח מזיכרוני. מבטיח לתקן. תודה מתוקה.
}{
לפני 13 שנים
פוקה​(שולטת){CB} - מממממממממממ לדעתי עניתי לסאבית החמודה שלך...
אבל אענה גם לך...
אכן מצב חד צדדי כמו שהיא הציגה שם...הוא לא טוב, לא בריא..לא..לא..
אבל בקשר...כמו בכל קשר...אם זה הדדי אז זה טוב...
אל תתבייש להשתמש במושגים של פחד נטישה, תלות וכו'...אם הקשר הוא הדדי ואף אחד לא מנצל את המושגים האלו...אז הכל טוב...
לפני 13 שנים
צ'יטה​(שולט) - מסכים לכל מילה
}{
לפני 13 שנים
Whip​(שולט) - הגבתי לך גם בפורטל (למי מעוניין - אתר שכן. לינקים בפרופיל שלי),
אבל הנה גם כאן:

כל כך הרבה דברים אמרת....אבל לא בכל אנחנו מסכימים הפעם :)


החיים הם לא קו ישר - מוסכם

***

את זה שאין פה שום מאבק בכלל, זה גם ברור. והאנלוגיה ליחסי המין ה'חייתים' של החתולים יפה, מעניינת ומעוררת מחשבה.

***

לא מובן לי ה"לעשות אותו", מלך או "סתם מישהו". עם כל הכבוד, ויש כבוד, השפחה לא עושה אותי כמו שאני לא עושה אותה (ותמחקו את החיוך הזימתי מהפרצוף. אתם יודעים למה התכוונתי).
אנחנו אנשים מוכנים שבאים עם רצונות וציפיות. אנחנו לא נעשים משהו אחר, אנחנו הווים. אם הציפיות מתאימות, אנחנו יחד. ואם לא - אז לא.

אז מה זה לעשות? הבהר בבקשה.
ולא בטוח שכולן רוצות מלך.
אדוארד הוא מלך, או יהיה. גם על מונקו יש מלך. אלה נראים לך דומים, הנחנים הצפונבונים האלה? :)
ראיתי פה סאביות שנדלקות על הכי לא מלך 'מלכותי' שאפשר. בלי גינוני תה, בלי סוסים וגלימות - שערות על החזה, שרשר על הצוואר, דיבור ערסי שחצני. מלך הערסים.
והן נדלקות מזה.
אז כל אחת נדלקת על הטיפוס המתאים לה. בשבילה (אולי ככה אתה קורא לזה) הוא מלך.

***

"לרצות את הדום...למרות שזה לא גורם אושר לסאבית, זו כמעט הטעות הכי גדולה שיש בכלל."
למה?
ואם זאת הפנטזיה שלה?
להיות כלי לשימושו. להיות חפץ שבו ישתמש כרצונו, מבלי להתחשב בה כלל. בלי רגש, בלי יחס. החפצה. יש פה סאביות שרק למשמע המילה נרטבות.
האם זה גורם לה אושר? אולי. רטיבות? בטוח.
בכלל,
לא בטוח שאושר היא המילה המתאימה ביותר בעולם הזה.
כשיורקים עליך ומשתינים עליך ומשפילים אותך עד עפר, אתה מאושר?
כנראה שלא. אבל אתה מרגיש שזה מה שעושה לך טוב. שזה מה שנכון לך.

ואם היא רוצה לרצות אותו, והיא מרוצה כי הוא מרוצה,
איפה פה הטעות? למה לקרוא לזה בכלל טעות?

***

אף אחד לא רוצה להעזב, אלא אם כן רע לו\ה.
אבל להגיד שהחשש מזה "הוא החטא הכי גדול שאפשר בכלל"?
לדעתי התכוונת שניצול החשש הזה, הפחד מנטישה, "הוא החטא הכי גדול שאפשר בכלל".
בזה אני מסכים,
ותמיד יהיו כאלה שינצלו את הפחד הזה, ואותם יש להוקיע ולנדות, כי מרגע האיום בעזיבה היחסים הופכים להיות ל"קיום יחסי(ם\ מין) בכפיה".

ומרגע השמעת האיום (המרומז או הגלוי)
זה תלוי בצד הנסחט, באופיו ובאישיותו
(ודרךך אגב - זה יכול להיות גם דום שחושש מעזיבת הסאבית, והופך להיות 'נסחט' בדרך זו או אחרת).
אם הצד הנסחט חזק מספיק, הוא קם והולך ולא מסתכל אחורה.
אך אם לא - הוא אכן הופך לנסחט, וזה נתעב וראוי לגינוי בכל לשון. אין בין זה לבין בדסמ ולו כלום,
כי ההסכמה, עליה אנחנו מדברים כל הזמן ושמהווה נדבך חשוב כל כך בעולם הזה,
ניתנת תחת לחץ
וממש כמו הודאה שניתנת תחת לחץ - היא אינה תקפה.
ואז מה שנשאר זה אונס.
חד וחלק.


***

אם הדום לא 'גידל' אותה וליווה אותה שנים,
קשה להגיד ש"זה אשמתו בכלל שהיא לא עושה כרצונו" וכי "הוא לא חינך אותה טוב".
אנחנו מתעסקים פה עם אנשים בוגרים.
שיקול הדעת הוא שלה אם לסרב, מתוך הכרה שהיא תענש, אולי בחומרה.
אבל להגיד שזאת אשמתו??
לא מסכים.
הכרתי כבר סאביות סרבניות. נהנו לאתגר את הדום.
ולא, לא בגללו. כי זה היה האופי שלהן.
ולפעמים עדיף להיות מלך בלי נתינים, מאשר מלך מתוסכל שמרגיש שהנתינים עושים לו דווקא (ולזרוק אותם ממש לכלא אי אפשר. מילת קסם - פוף - והם בחוץ)
לפני 13 שנים
צ'יטה​(שולט) - פששששששששש ידידי, איזו תגובה.....
אענה לך בפוסט נפרד, ואצטט את תגובתך שמה.
בכל מקרה תודה על ההתיחסות הענינית.
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י