אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני רק אשים את זה כאן

כל הנקרא,הינו באחריות הקורא,ואין להסיק מכך כי דעתה של המפרסמת קשורה בצורה זו או אחרת למתפרסם
תהנו..
לפני שנתיים. רביעי, 31 במאי 2017, בשעה 23:24

אחי עבר תאונת אופנוע קשה לפני חודש וחצי...

אני לא יודעת למה אני משתפת פה, אולי כי זה המקום היחיד שאני מרשה לעצמי להקיא את הפחד, להתפרק לרסיסים..לרצות שיפרקו אותי עד שאפסיק להרגיש את המועקה הזאת ולו רק לכמה דקות.

מול המשפחה אני החזקה, האופטימית, זו שמספרת בדיחות למרות שאינה מסוגלת לבלוע אפילו רוק..הכל תקוע שם למעלה..בא לי להקיא ולבכות ולצעוק שזו תקופה קשה...קשה מאד...אבל אני לא מצליחה.לא מאפשרת את הפורקן הזה ועל כן כותבת את זה פה...פה אפשר.

אז אני מפורקת כמו שאף פעם לא הייתי..פוחדת כמו שאף פעם לא פחדתי...ועייפה.כל כך עייפה. מתעוררת כל בוקר לתוך הסיוט מחדש. מתגעגעת לשגרת חיי הישנה, זו שעמלתי יומם וליל כדי להשיג.

ובסוף היום רק רוצה שהוא יקום ויחזור להיות הוא..האח הגדול שלי.

 

 

 

כלבלב אנושי - מאחל לו החלמה מלאה ומהירה...?
לפני שנתיים
מינימי - תודה רבה
לפני שנתיים
Vקינג - מאחל לו החלמה מלאה ומהירה.
ולך להישאר חזקה ואופטימית כמו שרק את יכולה, שתקבלי את אחיך הגדול חזרה במהירות.
שולח לך כתף וחיבוק.
לפני שנתיים
מינימי - אני יודעת..תודה
לפני שנתיים
אדון שיודע​(שולט) - רפואה שלמה ומהירה.
הרבה כוח ותעצומות נפש, לך ולמשפחה.
לפני שנתיים
מינימי - תודה.
לפני שנתיים
שירוקו - רק עכשיו ראיתי ששיתפת כאן. מקווה שאחיך מתאושש. מקווה שאת מחזיקה מעמד. מאחל לך שכך יהיה ושיהיה לך טוב.
לפני שנתיים
מינימי - תודה רבה...
אחי משתפר מיום ליום, לצערי עוד ישנה דרך ארוכה. ואני נאחזת על בדלי תקווה ואופטימיות בלתי נידלת
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י