לפני 6 שנים. 6 ביוני 2017 בשעה 5:13
הפעם לא המגע שלך בי אלא שלי בך.
חושבת על אתמול ונזכרת בי נאחזת בך, נוגעת, מלטפת, נצמדת.
כל הזמן במגע
חושבת על החיים לפניך, נזירה...
כמות הפעמים שנגעתי בגוף של הגרוש שלי מעבר לחיבוק נשיקה ניתנת לספירה על יד אחת.
כן, הייתי מאותן נשים 'קרות' 'פולניות'
כזו שממלאת את חובתה
ולא, מסתבר שהבעיה לא הייתה בי
(גם לא בו)
לא עלה בדעתי שהבעיה היא חוסר משיכה ולא איזה פגם בי
אני לא אוהבת מגע, באופן כללי, כאדם. זוכר שאמרתי לך את זה אי אז?
ולאט לאט כמו פסל קרח שמפשיר יכולת הכלת המגע שלי התרחבה
כבשת סנטימטר ועוד סנטימטר בנפשי וגופי
כשאני נוגעת בך אף פעם לא די לי, תוך כדי המגע הליטוף החיבור בין הגוף שלי לשלך אני כבר מתגעגעת, צמאה לעוד
מעבירה ידיים עליך ונפעמת מהעונג שהוא אתה
מגע א-מידאס...נגעת בי והפכת אותי מפסל זהב לאישה אמיתית.
האושר שבמגע...לגעת בך.