לפני 6 שנים. 8 ביוני 2017 בשעה 11:46
שוב העיניים שלך כבויות
שוב המבט הריק הזה
שמחפש יד להאחז בה
להחזיק כדי לא ליפול
אתה פוחד שלא תקום יותר
אתה יודע שזה יקרה
זה רק עיניין של זמן
חיבקתי אותך
החזקתי מעט
אבל אתה מחליק לי מהיד
שנינו יודעים את זה
השאר כבר לא מסתכלים.
מביטים רחוק מאיתנו.
אנחנו כבר לא קיימים יותר.
אני מתפלל
אפיקורס שכמוני אפיקורס שכמותך
מחייכים מבינים שהרווחנו עוד רגע
ממה שהוא הגדול החביא מאיתנו.
אולי אחרי ככלות הכל...
בסוף תחילת הדרך
נפגש, נחייך ותגיד לי שזה היה ניסוי
בדיקה, סוג של מבחן,
סוג של הבנה לתופעה פשוטה
כמו חיים.