לפני 17 שנים. 15 בנובמבר 2006 בשעה 8:07
נסתיימה האפיזודה של הכישלון הצורב. בני בא, קיבל מנה של חום ואהבה, ותחושה ברורה שאני גאה בו עד מאד, ואוהב אותו, והלך מחוזק. הלך לחברים שלו, למפגש אצלו בבית, לשתף אותם בקורותיו, בתחושותיו.
שוחחנו על תיחקור הגיבוש. לבקשתו של בני, מפעיל את כל קשרי, לברר מה סיבת הכישלון. היום אנחנו נדע. תודה לנסיך הכתר על הנכונות לעזור בבירור.
שוחחנו על מה צופן לו העתיד, והאפשרויות הצפויות והרצויות. מחזרים אחריו בקורס טייס, אבל הוא רואה בזה ביזוי, שלא להיות לוחם ביחידה מובחרת. ניסיתי לדבר על ליבו, אך הוא לא מעוניין בטייס. כרגע על הפרק, אגוז ומגלן.
ויצא ממני, זקוף, עם ראש מורם, ומבט קדימה, גאה ונחוש, אל העתיד ואשר צופן בחובו.
לדעת להתמודד עם כישלון, להפיק לקחים, למחות דימעה נסתרת, להתעשת, ולהמשיך קדימה במבט נחוש שכזה, זו איכות מדהימה.
איך שאני גאה בו.
