לפני 17 שנים. 15 בנובמבר 2006 בשעה 21:03
השבוע היה אחד מהשבועות הקשים והמרגשים בחיי. הקושי השפיע על שתינו. תודה שהיית לצידי ברגעים הנעימים והקשים.
יש רגעים בהם פתאם כל חוסר הבהירות מסתיים ברגע.
רגעים בהם הקושי הופך לטיפשי וחולף ותמונת היופי משתלטת על מרקע המחשבה.
דווקא אחרי הרגעים בהם הרגשתי הכי רע ואת כל הקושי, באת והארת הכל בטובך ואהבתך.
הזכרת לי כמה מה שיש לנו חסר תחליף, מיוחד, שונה ושווה את כל המחירים ששתינו משלמות בדרך.
ולסיום - תפסיקי לחרמן אותי כך עם הסיפורים שלך, אחרת אני סוחבת אותך מחר לשדות אוניברסיטת ת"א, לצייד סטודנטיות תמות וברות לבב:)
