בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 6 שנים. 23 ביוני 2017 בשעה 16:22

 

כל כך הרבה תחושות ורגשות שהיה בי הצורך לשחרר ולדחוס לכאן כדי לזכור ולהזכיר לעצמי שלא אשכח בטעות, רק שהם התחילו להתערבב פתאום בינם לבין עצמם והתאדו מתוכי כמו אוויר שמשתחרר מבלון גדול ומתוח שמתפוצץ בהפתעה, משאיר אותי בלי אף מילה רק עם התחושה, מזל שהתחושה היא שחשובה באמת, שהרי... 

"אנשים ישכחו מה אמרת,
אנשים ישכחו מה עשית,
אבל אנשים לעולם לא ישכחו

כיצד גרמת להם להרגיש"

- מאיה אנג'לו

 

וכמה טוב שמצאתי את המילים המדוייקות של אגי משעול, שהטיבה לבטא אותי טוב יותר מאשר אני את עצמי.. בכל נשימה בזמן האחרון

 

 

✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨

 

נשימה

 

לא בשאיפה כי אם במורד הנשיפה
בתחתיתה בהפוגה הקטנה
הכמעט לא מורגשת שם

לפני תנופת החיים הממלאת שוב

את הריאות 

ודוחקת כל ריק לצדדים
ולא בשפיץ המחשבה
לא כשהיא חדה
מבריקה או מפתלת את עצמה

כי אם בדהותה כשהיא מתפוגגת אל הסתם הנבהה
לפני שהוא מתכסה במחשבה אחרת

שם לשם אני
שם לשם אני
גם אם אתמיד בכישלוני לזכור
שם לשם אני
שם לשם אני
גם אם אתמיד בכישלוני לזכור

 

 

האדם הכותב - יבוא לו גל
לפני 6 שנים
Aציבעוני​(אחר) - והביצוע של אריאל נותנים לזה
נופך מאוד מיוחד
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י