צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. ראשון, 25 ביוני 2017, בשעה 10:15

הם חושבים- אני עונה. הנה אוסף של דעות קדומות שהתגבשו עלי בכלוב, שהגיע הזמן לנפץ אותם:

הם חושבים שאני חושבת בשחור ולבן, או ליתר דיוק שאני חושבת שהכל צריך ללכת בדרך שלי ואם זה כך זה לבן ואם לא סימן שזה שחור.

האמת היא שגם אם אני לא מסכימה עם מישהו, ואפילו אצא נגד דעתו, זה לא אומר שאני אישית נגד האדם שמאמין בכך ואני מסוגלת להכיל את דעתו גם אם היא שונה ממני ואף לעודד אותה.
הנה מספר דוגמאות לכך: אני סטרייט אדג' (כלומר נגד אלכוהול, סמים ואני עוד מהמחמירים שבהם שאפילו נגד קפאין) שבעד לגיליזציה ולא רק של מריחואנה ובטח שלא מטיפה על האידיולוגיה שלי למי שלא מעוניין לשמוע, אני אתאיסטית-אגנוסטית ואין לי שום בעיה עם הדת ואני אפילו רואה חוכמה מסוימת בחלקים בה, אני אל-הורית עם סלידה מילדים ומעדיפה לא להיות אמא בשום שלב בחיי אבל אני לחלוטין מבינה נשים שרוצות להרות ותמכתי בכאלו שלא הצליחו להיכנס להיכנס להריון כי אני יכולה להבין כאב גם אם הוא לא שלי, אני מונוגמית שמעדיפה קשר רציני אבל אני תומכת בפוליאמוריה וקשרים פתוחים ובאנשים שלא רוצים קשר רציני במיוחד בכל פעם שמזלזלים בהם (לפני שבוע נפתח פוסט שמזלזל בהם, שכמובן הכותבת שלו לא זכתה לשום ביקורת כי היא לא אני), אני פמיניסטית אבל אני לא מייחסת לגברים דעות שפמיניסטיות בדר"כ מייחסות כי אני חושבת שכל אחד מהם אינדיבידואלי, אני חושבת שבגידות זה משהו פסול אבל אני לא שופטת נשואים שעושים כך כי לכל אחד יש את הסיבות שלו, ובעיקר יש לי השקפה מסוימת מאוד על שליטה ויש פעמים שאני קוראת פה פוסטים שמרתיחים אותי ברמה האישית אבל אני לא מגיבה דבר ואף תומכת במי שכתב אם אני רואה שאחרים שופטים אותו על אף שהוא לא פוגע באיש.

הם חושבים שאני מגיבה על דברים שאין לי בהם ניסיון.

העניין שכן יש לי אותו בנושאים שעליהם אני מגיבה (על מה שלא, אני שותקת, בהתחייבות), ואני יודעת שזה נשמע מתנשא ולא ריאלי בהתחשב בכך שאני מגיבה על המון דברים אבל אם הייתם מכירים אותי אישית הייתם יודעים שאני מדברת בכנות.
אין דרך להוכיח את זה לאדם זר, כי לא מקבלים תעודות השתתפות על מצבים שכאלו שלקחתי בהם חלק ואני לא יכולה לזמן את האנשים שהיו איתי באותם מקרים בשביל שיתנו עלי עדות אופי בכל פעם שעולה וויכוח. לעיתים זה אירוני כי אני מדברת עם אותו אדם במקביל לוויכוח, אבל מכיוון והנושא אישי עבורו הוא לא יגיב עליו ואני כמובן אכבד את רצונו על אף שיחשבו שאני שקרנית או חיה בסרט. לא אפר פרטיותו או אפגע בכבודו של אדם רק בכדי לנצח בוויכוח.

הם חושבים שאני מגיבה בטרחנות לכל דבר ומנסה לחנך אחרים איך לחיות.

אבל האמת היא שהרבה דברים שאני כותבת שמתקשרים לפסיכולוגיה מתבססים על דברים שבדקתי ולמדתי. אבל עם כל הכבוד, הכלוב הוא לא מרחב אקדמי. אני לא צריכה להסתובב עם לינקים לסטטיסטיקות, מחקרים, הרצאות וביביליוגרפיות בהיכון למקרה שיצוץ וויכוח עם אדם שלא באמת מעוניין להרחיב אופקיו בתחום אלא סתם להריץ אותי למצוא מקורות שהוא ממילא יזלזל בהם.
בנוגע "לנסיוני לחנך אחרים"- אני לא חושבת שהדעות שלי הן תורה מסיני, אני לא כותבת שום דבר בתקווה לשנות מישהו אלא משאירה דעה שהקורא יכול לבחור אם לאמץ אותה או לא.
שינוי הוא תהליך פנימי שאדם בוחר בו ולא משהו שאני קובעת ובטח לא עם תגובות באינטרנט! והקטע הכי מעניין הוא שאותם אנשים ששופטים אותי (ובכך מנסים לשנות/לחנך אותי על אף שזה משהו שהם מטיפים נגדו) לא עושים זאת לכמה כאן שמתיימרים במלוא מובן המילה להיות "אנשי טיפול" מבלי שאפילו פתחו ויקיפדיה על הערך של פסיכולוגיה, אבל זה לא מונע מהם לנסות לשנות את כל מי שהם רק נתקלו בו. רק לפני כמה ימים בחורה אחת כתבה "ניתוח אישיות" שמבוסס על פרי דמיונה למישהי זרה לה בפורום (למעוניינים, זה בעמוד האחרון של פוסט בשם "זקוקה לעזרתכם" שבכלל עוסק במה לעשות עם מטרידים באינבוקס!), וקבעה באופן נחרץ שאותה אחת עברה התעללות בילדות ואף "הגדילה ראש" ואמרה איזה סוג טיפול היא צריכה על אף שאין לה שום יסוד סביר לכתוב כך (וכמובן שכל שכתבה היה גם שגוי מבחינה מקצועית גם אם אותה אחת אכן סבלה מהתעללות).
זאת לא רק דעה מתיימרת אלא אחת עם פוטנציאל פגיעה עצום. אבל איש לא הגיב לה! אפילו לא איש אחד! היא אפילו זכתה ללייקים, לעומתי שיש כאלו שכותבים לי שאני "פסיכולוגית מזדיינת" גם כשאני כותבת בבלוג שלי על פאקינג עצמי ו/או ממהרים לעשות לי דמוניזציה בגלל דעות שהבעתי באופן כללי ומבלי לכוון אותן לאדם ספציפי (ואם תשימו לב, כמעט ואף פעם לא מכוונת דעה לאדם ספציפי אלא אם כן זה מצב חריג או שהוא עצמו ביקש את דעת הקהל).

הם חושבים שאני מתיימרת להיות בוגרת ושאני חושבת שאני יותר טובה וחכמה מכולם.

בנוגע לבגרות- מעולם לא טענתי שאני בוגרת לגילי, כי אני חושבת שזה סובייקטיבי והכרזה על כך נחרצת מידי.
המשפט "אני בוגרת לגילי" מעולם לא יצא ממקלדתי, אפילו לא כשהייתי בת 18 ורק נרשמתי לאתר ואתם מוזמנים לבדוק את זה.
כשהעלתי נושאים שקשורים לגיל, זה היה מהסיבה ששפטו אותי על סמך תאריך לידה ולא תוכן, אך מעולם לא טענתי שהתוכן הזה בוגר או לא אלא רק בקשתי שהיחס יופנה אליו (וזה מעניין שכתבתי בסה"כ שניים או שלושה פוסטים בנושא, כשהאחרון מהם פורסם לפני חצי שנה ועדיין השופטים שלי סבורים שאני "מתבכיינת על סוגיית הגיל" בכל יום מחדש). מבחינת ידע- יש לי הרבה מה ללמוד, כמו לכל אדם.
אני ממש לא חושבת שאני מחזיקה בכל הידע בעולם, אפילו לא בתחום שבו אני מתעניינת כבר מגיל 13. הרי שידע הוא מושג נרחב שלא מפסיק להתרחב ולהתחדש בכל עת ואני לא יכולה להחזיק בכולו אלא לכל היותר בחלק קטן ממנו, שככל שאני אלמד עליו יותר אני אבין שעוד לא באמת ידעתי עליו כלום, בדיוק כמו כל אחד אחר.
אני חושבת שאני יכולה ללמוד מכל אדם ללא קשר לגילו, הסטטוס שלו או השכלתו הפורמלית. אני לא חושבת שיש מישהו טיפש ממני, אני חושבת שטיפשות זה גם סובייקטיבי מאוד. אני גם לא חושבת שאני חכמה באופן יוצא דופן, כי לא המצאתי או גליתי שום דבר משמעותי אלא אני פשוט קוראת את מה שמעניין אותי וזוכרת את זה.
כמו כן, אני מעולם לא הכרזתי שאני אינטליגנטית, לעומת חצי מהאתר שממהרים לכתוב את זה בפרופיל שלהם ואיש לא מנעיד עפעף. ועד כה אני מדברת על ידע אובייקטיבי. לגבי ידע סובייקטיבי, כלומר לגבי חיים של אנשים פרטיים ומה שעובר עליהם בחייהם ובראשם- אני לא יודעת כלום מעבר למה שבוחרים לשתף אותי. אני לא מתיימרת לנתח אף אחד ולפני כמה פוסטים הסברתי למה מה שאני כותבת לא עונה על ההגדרה של ניתוח אישיות.

הם חושבים שאני ממהרת לפסול, ממהרת לשפוט, שכולם פה נפגעים ממני ורק סובלים מנוכחותי.

האמת? יש פה מגוון של אנשים מקסימים שתומכים בדעותיי והם הסיבה היחידה שאני ממשיכה לכתוב על אף כל הביקורות והיחס המזלזל. הדברים שאני כותבת בבלוג עוזרים לאנשים מסויימים על בסיס קבוע ואני אומרת את זה לא מנרקיסיזם אלא כי לא עובר יום שאני לא מקבלת לאינבוקס "מכתבי תודה" על משהו שכתבתי.
לעיתים קרובות אנשים מתייעצים איתי ופורקים בפני ואני מקבלת הכל בהבנה ומנסה לעזור הכי טוב שאני יכולה, לעיתים על חשבון זמני האישי אם אני מרגישה שזה לא סובל דיחוי. זה חלק שהם לעולם לא יראו בי, ולא רק כי הדברים האלו נעשים בפרטי ולעולם לא אפרסם אותם בפומבי מסיבות ברורות, אלא כי הם לא טורחים לפנות אלי בפרטי ולברר מי אני באמת בשיחה כנה אלא מעדיפים להמשיך לייחס לי מה שנוח להם להאמין בו.

הם חושבים שאני רוצה לצאת צודקת בכל מחיר ושאני כותבת בלי לחשוב פעמיים.

אולי זה לא ניכר כשאני כותבת, וגם מעולם לא דברתי על זה. אבל אני בן אדם עם סוג של חרדה חברתית לא מאובחנת ולעומת רבים שמקבלים ביטחון מאחורי המסך, אני ממשיכה עם חרדה מסוימת גם מאחורי המסך.
זאת הסיבה שאני למשל כמעט ולא משחקת משחקי אונליין שצריך ליצור בהם אינטרקציה עם השחקנים האחרים או כותבת בחדר הכללי של הצ'אט פה כשאני מתחברת אליו או מתחילה שיחות אישיות ולא כלליות עם זרים לי ברשת. אני כותבת רק איפה שאני יודעת שבדר"כ יקבלו את מה שאני כותבת בהבנה, כמובן שאני לא תמיד צודקת בזה, אבל לפחות המחשבה הראשונית שלי באותו רגע היא שכן יבינו אותי. אני לא יודעת אם למישהו מכם הייתה חרדה חברתית או כל חרדה אחרת מכל סוג אבל אם יש משהו שמאפיין את קטגוריית הפרעות החרדה זה לחשוב יותר מידי על כל האופציות הצפויות והקיצוניות של מה שאתה אומר/עושה/כותב/נושם. ככה שאני כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת עד שאני מנסחת משהו שלדעתי צמצמתי בו אפשרויות לפגיעה.
אחת הסיבות שאני "חופרת" היא כי אני מנסה לכסות כל אספקט בתגובה בשביל שאף אחד לא יפגע או יקח את זה למקום שלילי אחר. בנוגע ללצאת צודקת בכל מחיר- יש הרבה פעמים שאני מבינה שלהביע דעה יעשה יותר נזק מתועלת ולא רק לי אלא בעיקר לצד השני, כך שיש דעות שאני נמנעת להביע מראש.
כשאני כן מביעה דעה ויוצא מצב שהיא מגיעה למימדים של "ריב כאסח", אם אני מבינה שאני טועה, אין לי בעיה להודות בכך ולהתנצל כמו שעשיתי עשרות פעמים בעבר מבלי לנטור טינה או להיצמד לאגו.

כן, אני יודעת שעכשיו יכתבו לי בתגובות שאני לא צריכה להתייחס, ואני מתארת שמי שהפוסט הזה נכתב "עבורו" בכלל לא נכנס לפוסט כי מבחינתם הם מחרימים כל מה שכתבתי גם אם הם מסכימים איתו בשנייה שהם רואים את הכינוי שלי לידו (וכן, עשיתי ניסוי, כשחלקם לא יודעים שזו אני היחס שונה על אף שהדעה אותה דעה) וגם אם אחד כזה נכנס לכאן לוודאי הוא עכשיו חושב שאני בכיינית או מנסה לשחק את עצמי קדושה מעונה. עצוב שבגיל 30-40 הם ברוב בגרותם עושים חרם בסגנון גן רבקה על בת 21 שהם אפילו לא מכירים.
מבחינתי כתבתי את זה כפריקה, אם מישהו יבין מזה משהו זה רק בונוס.

Mr Maestro​(שולט) - אפשר פשוט לסכם את זה במילה אחת.. שיחשבו,
את זו את, ומי שטוב לו עם זה יקבל, ומי שלא יכול להתפזר בחזרה לאוויר.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני צריכה באמת להפסיק לייחס לזה חשיבות.
העניין הוא שגם אם רציונלית אני יודעת שזה בולשיט, לרגש יש חוקים משלו.
לפני שנתיים
A v​(שולט) - תשמעי.

בעיני את ילדונת צעירה עם תשוקה (לא רק מינית)

קצת חפרנית. אבל באה ממקום טוב.

ואני חייב לומר לך, שברגע שאת נעלבת מדמוי גבר בעל חסכים מיניים עצומים כנראה. זה מכעיס אותי.

להבדיל מהרבה אחרים את מביעה דיעה. וגם אם לא מסכים איתך עדיין מעריך את זה שאמרת את שלך ולא התחבאת בצללים

כמו הרבה "שולטות" ו" שולטים"

בקיצור שימי STRAPON על מתוסכלים.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תודה על התגובה :)
העניין הוא כשזה חוזר על עצמו קשה לי לשים על זה זין.
זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו עם עצמי כנראה.
לפני שנתיים
A v​(שולט) - תשמעי.

הרבה תיסכול מירמור יופנה אלייך מנשים וזכרים.

ברגע שתתני לזה משקל... תלכי לאיבוד.

בלי להתבייש אני אומר לך 90 אחוז פה נחשים.

תנסי למצוא לך את אלה שלא.

לפני שנתיים
אויר לנשימה - הרעיון הוא להחזיק בדיעה שלך ובמקביל לא לשפוט ואף לקבל את האחר על דעתו.
את, לפי הפוסט, כזאת.
לפני שנתיים
שוטרת* - חומד.. עיזבי.
אובר חשיבות עצמית אוננות מקלדת, אף פעם לא עשו רושם.
לצרף לינקים "חינוכיים" ולדבר בלשון גבוהה, לא באמת יוצר תוכן לתוך הדמות העצובה שהוקרנה שם.
שלא תתני לזה להשתיק אותך.
לפני שנתיים
A v​(שולט) - שוטי

מיחבב אותך (מבטא עירקי כבד)
לפני שנתיים
שוטרת* - יוצק*
לפני שנתיים
Callisto - התחברתי מאוד. במיוחד לקטע בו אנשים מתקשים להבין שאם אני לא מסכימה עם דיעה שלהם זה לא אומר שאנחנו אויבים.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - טוב לשמוע שאני לא לבד.
לפני שנתיים
שליטה ללא תנאים​(נשלט) - ?
לפני שנתיים
Davy jones​(אחר) - מי אלה הם??.
לפני שנתיים
Just4U - 1. Why do you care????
2. Arguing on the internet is like running at the special olympics. Even if you win, you're still retarded
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - 1. כי אני אדם רגיש, אין לי הסבר רציונלי אחר.
2. זה אחד הציטוטים האהובים עלי בנושא!
לפני שנתיים
flafy100​(שולט) - אני שמח שיש אנשים כמוך :)
לפני שנתיים
Mary Jane - את עושה רושם של אדם נחמד וזו בהחלט מעלה גדולה. אני מאחלת לך להתחזק ולפתח עמידות אל מול ביקורת, כמו גם את היכולת שלא להתייחס לעצמך ברצינות גדולה מדי, שבהחלט מסייעת לתפוש דברים במידתיות ובפרופורציות. ביי דה וואי, באותו הקשר, מיתוס הוא לא דעה קדומה, אלא:
מיתוֹס (ביוונית: μῦθος) הוא סיפור עם, המתאר אירועים (בין אם בעבר, ובין אם בהווה או בעתיד) שיש להם חשיבות יוצאת דופן או משמעות עמוקה עבור קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפות אלים או גיבורים על אנושיים, אך הכולל גם סיפור אשר למשתתפים בו, בין אם הם מופעלים או מפעילים, קיים אופי פרסונלי, התורמים לעיצוב זהותה ותפיסתה של אותה הקבוצה, המאמינה והדבקה במיתוס.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - ידוע לי מה הוא מיתוס. מהמילה הזו מגיעה המילה הידועה מיתולוגיה שעוסקת באוסף של מיתוסים.
אבל בשימוש הסלנגי של המילה, מיתוס הוא: "דבר שאנשים חושבים שהוא האמת אבל הוא לא באמת האמת"
(מקור ויקימילון: http://bit.ly/2tc2gvd. זה לינק שקצרתי כי הוא משבש את סדר התגובה באורכו המלא).
והמונח "ניפץ מיתוסים" על פי מילון מילוג (http://m.milog.co.il/מיתוס) הוא: "ביקר אנשים או רעיונות שנחשבו למקובלים על הכל ולחסינים מפני ביקורת". שזו אמנם הגדרת קצת מפוצצת למה שנעשה לי, אבל פחות או יותר אלו דעות שמקובלות על מספר אנשים לגבי ואני מעבירה עליהן ביקורת.
לפני שנתיים
Mary Jane - השימוש בהקשר היה טו מאץ. מה שנמשך כחוט השני (מה שיוביל לפוסט נוסף על למה את לא טו מאץ? ;)
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - האמת שלא. אני לא ממהרת לכתוב על כל דבר קטן או להיעלב מהכל.
למטה כתבתי למה הגעתי למצב שאני כותבת את זה.
ספויילר: כי זה לא חד פעמי, זה מצטבר וזה נעשה מכוונות זדון.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - כמו כן, לא מדובר בביקורת. יש דווקא ביקורת כלפי שאני מתמודדת איתה כל עוד היא נכונה ורלוונטית. פה מדובר פשוט בשנאה כלפי/סלידה ממני שנובעת מתוך קפיצה למסקנות לגבי שאינן נכונות כלל. אני רכזתי את כולן באופן חד פעמי, קודם בשביל שאני עצמי אראה שמה שהם כותבים הוא בולשיט שעדיף לי לא לקחת ללב.
וכן, זה נכון שאני צריכה להפסיק להתייחס לזה, אבל זה פשוט פוגע גם אם רציונלית אני מבינה שאני לא אמורה להגיב ככה.
ולא, זה לא קורה לי כי אמרו לי משהו באופן חד פעמי באיזה דיון אלא כי יש פה קומץ של אנשים שכנראה נורא משעמם להם בבית, שבמשך חודשים משחקים איתי פאסיב-אגרסיב (ומזה אני מתעלמת על בסיס יומי) ורק מחפשים הזדמנויות לתפוס אותי במילה בשביל להציג אותי כאדם נוראי ולהשפיל אותי, לנפח את מה שאני אומרת למימדי ענק, להסית עוד אנשים נגדי ואז כמובן להעמיד פנים שאני זאת שמגזימה ומדמיינת הכל.
הם אלו שצריכים להיכנס לפרופורציה אם יש בהם כזו שנאה כלפי מישהי שהם לא מכירים ולא מסוגלים להרפות ממנה במשך חודשים בגלל שפעם אחת לפני מספר חודשים לא הסכמתי איתם במשהו (אפילו שבהמשך בדר"כ כן הסכמתי איתם כך שאפילו ברמה הרגשית אין סיבה להמשך טינה הזו).
וכן, זה בולשיט אינטרנטי, אני מסכימה איתך. אבל זה פוגע ונמאס לי לשתוק על זה ולתת לזה להצטבר. זה רק נראה אני מתלוננת על ימין ועל שמאל, אבל יש מלא דברים שאני מתעלמת מהם ומשתדלת לא להתייחס אליהם. אבל יש את הנקודה הזו שפשוט נשבר לי מזה.
לפני שנתיים
נקסוס​(נשלט) - את מפרה אותם בכתיבה שלך,כל מילה ומילה ,נותנת נופך ונשמה לדמות שלך,וכך בעצם,הם חשים חיות,את הריגוש שלהם ושל הרבה אנשים.את צריכה להיות גאה בעצמך
לפני שנתיים
אשת לפידות n​(שולטת) - אני אישית אוהבת את התגובות שלך,והם.....והם שימשיכו לחשוב ...אל תשתני עבור אף אחד,אוהבת אותך בדיוק כמו שאת.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אין עלייך ❤❤
לפני שנתיים
Snitch - מודה שהעצלות שלי גרמה לי לדלג על התגובות הקודמות. או כמו שאומרים המגניבים החדשים של האינטרנט - בלת"ק(בלי לקרוא תגובות קודמות).
לא אגיד לך לשים זין על כולם ולהמשיך לכתוב בדיוק מה שיושב לך על הלב, כי זה קשה. את לא סקריפט או AI מתקדמת, אלא אדם עם רגשות וכו' ולא נעים להרגיש מותקף בשום צורה ובכלל, אני נגד הבעת דעה בכל מחיר.
אני אישית לא חושב שבני אדם מסוגלים לנהל דיאלוג ברשת(גם במציאות זה מאד קשה, אך לטעמי יותר אפשרי). זה תמיד מתחיל נחמד ויעני מלא בהכלה והבנה ואחרי כמה משפטים הופך להתנצחות שבה כל אחד נעמד על הרגליים האחוריות ומנסה לצאת צודק. מהר מאד זה גולש לפסים אישיים(כפי ששמתי לב שקורה אצלך, מהצד המותקף) ובשורה התחתונה, כולם נשארים באותה הדעה, רק שהם צריכים להדליק סיגריה של אחרי, כדי להירגע.
אני אישית הפנמתי שבעולם האינטרנט, שבו אין היכרות אמיתית או היכרות בכלל, על כל דבר שאכתוב, יקומו מיליון שחושבים אחרת ממני. לאותם המיליונים יש מיליוני חברים שחלקם ילייקקו את התגובות שלהם ואחרים יצטטו ויוסיפו עוד שלל פנינים שבסופו של דבר ירגישו לי כמו חץ היישר בנפש הרכה שלי.
מודה שאני לא חסיד של פלורליזם ולא חושב שכל אדם צריך להביע דעה על כל נושא שבעולם, אבל מקבל את העובדה שלא כולם חושבים כמוני. לכן, מתוך בחירה מושכלת, אני ממעט להגיב בפורומים על נושאי בדס"ם, כבר שנים שאני פשוט לא נכנס לוויכוחים פוליטיים ובכלל, מעדיף לפרסם רק בבלוג/סטטוסים פרטיים בפייסבוק, כי אלו מקומות יחסית(!) מוגנים יותר. למה בעצם? כי באמת שאין לי היכולת הנפשית לעמוד אל מול אותן מתקפות שתמיד מגיעות.
את יכולה כמובן להביע את דעתך בכל נושא שתראי לנכון, כי בסופו של דבר אף אחד לא יכול באמת לסתום לך את הפה, רק קחי בחשבון שעל כל דעה שתביעי, יהיו מתנגדים. אגב, אמנם לא ערכתי מחקר, אבל נראה שככל שאדם מגיב יותר וכותב יותר ברשתות חברתיות(פייסבוק, כלוב וכד'), כך יהיו לו הרבה יותר מתנגדים. למה? כי אנשים זוכרים שפעם תקפת את מה שהם אומרים ועשית זאת בסגנון שאולי השפיל אותם, אולי הכעיס אותם, אבל בטוח כזה שהותיר בהם רושם, והם יחכו להזדמנות הראשונה לפגוע בך בחזרה. כמו שיש את כלל "לייקק לי ואלייקק לך", "פרגן לי בצורה מוגזמת ואפרגן גם לך", כך קיים כלל ה"תגיד שאני טועה ואחכה להזדמנות הראשונה לפגוע בך".
בכל מקרה, אני באמת לא חושב שיש לך או לי את היכולת לשנות את צורת השיח וכל מה שנותר זה להשלים איתו ולנסות להבין אם יש בנו את היכולת הנפשית לעמוד בזה. לי אין את היכולת הזאת ואם גם לך אין אותה, אז יש אולי מקרים שהם פשוט עדיף לא להגיב. במידה וכן תחליטי להגיב, התוצאה תחזור כל פעם מחדש.

אגב, בתור חסיד בדת האמל"ק, אני מוחה על העובדה שאת גורמת לי בכל פעם להגיב באריכות!
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - סניץ' השקיע והגיב לי באריכות? זה מחמיא לי :)

ובכן, אתה צודק בכל מה שכתבת.
וזה נכון שאני מגיבה הרבה ולכן אולי נראה שאני אגיב בכל מחיר.
אבל יש שלושה מצבים שבהם אני לא כותבת כלום: אם הדעה שלי נחשבת שנויה במחלוקת באותו מרחב, אם אני מבינה מהנכתב שמתחוללת בדיון סערת רגשות כלשהו ואוטומטית יתחילו לתקוף אותי וכמובן כשמדובר בנושא שאין לי באמת מושג עליו.
בקיצור, בכל המצבים שבהם ברור שיש יותר נזק מתעולת בתגובה.
אתה ראית את הפוסט ההוא (למרות שלא עליו לבדו מה שכתבתי מבוסס), הדעה שלי שפערים גיל אסטרנומיים לרוב לא מצליחים להקים זוגיות זאת דעה רווחת והגיונית מאוד. לא רק אצל הונילים "המשעממים והשיפוטיים" אלא גם כאן. מי שכתבו לי את התגובות האלו לא התעלמו מכך שכמעט כל אחד כאן, במיוחד אותן נשים שהם מהרו לדבר בשמן, מחפשים מישהו בסביבות גילם (או אפילו מבוגר יותר, במקרה של נשים).
בנוגעת לנקודה השנייה- בזמן שהגבתי הכל היה בסדר בפוסט. הכותב שהם חושבים שהעלבתי עד עמקתי נשמתו הסכים איתי, הגיבה אישה "מסכנה ששפטתי" שהיא מסכימה איתי ומרגישה אותו דבר לגבי מישהו צעיר ממנה. הכל טוב.
בדר"כ הרוב מסכימים איתי ונעזרים בי ולכן אני ממשיכה להגיב, התגובות שלי כמעט תמיד זוכות להיות "התגובה האהובה בשרשור" או לפחות לא זוכות ללינץ'.
אשכרה צריך לשבת בכוח ולחפש ממה להיעלב ואני רואה את זה בכך שכל התגובות שנכתבו שם היו מלאות בטענות שהן 1% התייחסות למה שכתבתי 99% ירידות לפסים אישיים (ולא רק טיעון הגיל המפורסם שעוד אולי אפשר להצדיק, אלא אפילו טרחו לרדת לי על שגיאות כתיב, לצחוק לי על הניסוח ולהכניס לי מילים לפה), שאפילו אחד הכותבים עצמו הודה בפומבי שזה בגלל שהוא רוצה להיות מניאק אלי.
ובנוגע לסעיף השלישי, למרות מה שנראה להם, יש לי נסיון ומושג במה שכתבתי. נהלתי קשרים עם פערים גדולים ואני מודעת לכל הקשיים שעולים בהם, יש לי חברים צעירים שמספרים על נסיונים עם מבוגרים וחברים מבוגרים שמספרים על נסיונים עם צעירים ואני על בסיס יומי מסתכלת סביב על מה שהולך בכלוב ובחברה ורואה שיש סיבות טובות למה זה לא עובד.
ועצם העובדה שהם ירדו עלי בגלל הגיל ולכן לדעתם לא אמור לי להיות או נסיון או שכל, היה צריך לגרום להם לתמוך בדעה שלי שלגיל יש משמעות בקשר.
בקיצור, לא יכולתי לנחש שזו תהיה התגובה לדברים שלי.
אלו דברים שכתבתי באופן כללי, שלא מכוונים לאף כלפי אף אחד. שלא מעבירים ביקורת על המשיכה של אף אחד לעניין אלא פשוט מציינים עובדה ריאלית שלפער יש משמעות.
אבל זה לא באמת משנה מה הייתי כותבת, האנשים האלו מחפשים אותי בשנייה שהם רואים את הכינוי שלי (כי כשמישהו אחר כותב כמוני זה על הזין שלהם). אני יכולה לכתוב "בוקר טוב" והם מסוגלים להתחיל איתי ריב שעכשיו "ערב טוב" כי בארה"ב ערב ואני מטומטמת כי לא חשבתי על זה ואני מכלילה את כל הארצות בעולם וחושבת שבכולן יש בוקר בו זמנית וכל שיט טרחני אחר שיעלה להם לראש.
ולמשל, לפני הפוסט הזה, היה פוסט שבו כתבתי את דעתי האישית העדפות אישיות שלי והפעם הקדמתי "תרופה למכה" וכתבתי שם דיסקליימר ארוך שזו דעתי האישית ושכל אחד יעשה מה שבא לו, ובכל זאת אחד מגיבורי הפוסט הנוכחי כתב לי נאום של "המטרה שלך כשולטת היא..." (זאת אשכרה הייתה השורה הפותחת) שזו בדיוק הפסקנות וניסיון לחנך שהוא יוצא נגדם.
אם הייתי מעיזה לכתוב בפוסט הנוכחי "שליטה אמיתית היא..." איזה מטעמים הם היו עושים מזה! ובמקרה הזה הייתי אפילו אומרת שזה מוצדק.
בקיצור, מה שמציק לי כאן זאת לא הביקורת, לא וויכוחים שנוצרים באופן טבעי כשאין הסכמה, אלא שיש אנשים כל כך חסרי חיים שעושים עלי חרם אינטרנטי ומנסים בכך להשתיק אותי ולהרוס לי קשרים פוטנציאלים עם אנשים אחרים בכך שהם כותבים בשפה גבוה ומשכנעת שאני מפגרת. ואני מנסה להתעלם ברוב הפעמים כי אין לי משהו אחר לעשות, אני לא מתכוונת להעלם מכאן לחלוטין רק כי לקומץ לא נאה שאני כאן וזה גם מיותר לפנות לכלובי כי זאת לא נראת אלימות מובהקת אלא דברי ביקורת "חכמים" שנכתבים מאנשים שלא פעם יש להם פופולריות כאן.
כך שאני סופגת את זה וסופגת את זה, עד שבסוף זה מתפרץ.
אבל עדיין אמשיך להגיב כאן מהסיבה שהרוב כאן כן אוהב לקרוא את מה שאני כותבת ואני לא אתן לאלו להרוס את זה.
לפני שנתיים
ייעוץ בדסמי​(שולטת) - לפעמים אני שוכחת שאין אחר ;)
לפני שנתיים
North Inspiration​(לא בעסק) - אמלק
אני לא מצליחה להבין למה מישהו שאת מפריעה לו מתעקש לספר לך את זה.
לא מתאים לך? אל תקרא. חסר תוכן בעולם...?
לפני שנתיים
אריאל M​(אחר) - את מתעסקת המון בביקורת עלייך
(אפילו קצת יותר מידי לפעמים)

זה טוב אבל לדעתי זה חייב להיות במידה
( אני מודע לזה שזה גם סוג של ביקורת ומבין לגמרי אם תתעלמי ממנה לחלוטין)

לפני שנה
אריאל M​(אחר) - טוב. אחרי שקראתי את השרשורים הארוכים מעלי
יש משו אחד שאני די מזדהה איתו שזה לנסות לכסות כל שאלה עתידית

ומניסיוני המר זה בדרך כלל רק מכניס עוד יותר לפינות מעצבנות
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י