בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שני, 3 ביולי 2017, בשעה 13:48

כמעט בכל יום שנכנסים אליו לכלוב ניתן להיתקל באיזו הודעה מגעילה שתגיע אליכם לפרטי או תפורסם בפומבי כנגד מישהו אחר.
וזה גורם לרבים כאן לתהות, למה אנשים שעברו את גיל 18, שלוודאי עובדים ו/או לומדים, חלקם בעלי משפחות שיודעים אחריות מה היא, מורידים כל רסן מעצמם כשזה נוגע לאינטרקציה מאחורי המסך?

אפשר לפתור את הנושא בלהכריז על כך שהם טמבלים, אבל זה לא באמת ככה, גם מאחורי התנהגויות מטופשות של אנשים יש תהליכים פחות מטופשים שכדאי להבין.

אם עלי לסכם זאת במשפט אחד, אני אגיד זאת כך: האנונימיות מאפשרת.

כשאני אומרת האנונימיות מאפשרת, זה לא רק בגלל שהם מרגישים שהם לא יענשו על כך (למרות שהם מודעים לחוקים כאן) מכיוון וכיבכול זהותם בדויה אלא רק עצם קיומה של האנונימיות האינטרנטית עצמה מכניסה אנשים למצב פסיכולוגי שנקרא Online disinhibition effect, מונח אותו טבע הפסיכולוג פורפסור ג'ון סולאר, בשנת 2004.

תרגום המילה דיס-אינהיביציה לעברית הוא ביטול עכבות.
ועל פי סולאר, ישנן 6 סיבות שאנשים שבגללן ישנם אנשים שמבטלים עכבות מוסריות באינטרנט.
מדובר במספר גורמים שכולם סובבים סביב אנונימיות במידה כזו או אחרת, גם של התוקף ולמרבה ההפתעה גם של הקורבן:

1. אנונימיות שיוצרת ניתוק:

עצם העובדה שאנחנו יכולים להציג את עצמנו איך שבא לנו באינטרנט, ולטשטש את את זהותנו אם נרצה בכך.
המצב הזה גורם לאנשים מסוימים לחשוב שלמעשים שנעשים ברשת אין השפעה על הנעשה במציאות, ומתוך כך להרגיש שאינם צריכים לקחת אחריות אישית על מה שהם בוחרים לכתוב. 

2. בלתי נראות:

מכיוון שבפורומים אינטרנטיים אין קשר עין או שפת גוף, ישנם אנשים שלא מרגישים צורך לרסן את עצמם.
שום אדם נורמטיבי לא יתפרץ לשיחה בין זרים ויתחיל לקלל את הנוכחים, הוא יתאפק גם אם הוא עצבני, כי הוא רואה את שפת גופם שמשדרת לו שזה יהיה רעיון גרוע.

(בנוגע לשני הסעיפים האלו וגם סעיף ארבע שיבוא בהמשך:
שמתם לב שככל שאתר מאפשר יותר אנונימיות לגולשים ככה הם מרשים לעצמם לרסן את עצמם פחות?
אני בטוחה שלרבים כאן יש חשבון פייסבוק, אני בטוחה בכך שאתם מרגישים שכמות ההטרדות בפייסבוק לעומת כאן, היא פחותה. וזה לא קורה סתם.
כי בפייסבוק, לעומת בכלוב, אנשים מזדהים בשמם האמיתי, הם מעלים תמונות אמיתיות שכוללות פנים ושפת גוף מסויימים בהם. עצם זה שאנשים רואים באופן ויזואלי יותר שמדובר בבני אדם, וכמובן עצם זה שהם עצמם חשופים גורם לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם מפרסמים משהו. לעומת זאת, באתרים יותר אנונימיים מהכלוב כמו למשל 4chan חוסר הרסן מרחיק שחקים ומגיע עד לעבירות פליליות רציניות).

3. חוסר סנכרון בזמנים:

לעומת שיחות שמתרחשות במציאות והתגובות אליהן מיידיות, על שיחות שמתנהלות ברשת לא חייבים להגיב באותה שניה.
אפשר להתנתק מהשיחה/דיון בכל שלב, וגם לחזור אליו בכל שלב.
עוד דבר שגורם לאנשים לחשוב שזה לא נורא, שאפשר להתחמק מאחריות למילים שנאמרו. לדעתם הם פשוט יעזבו את השיחה, כאילו כלום לא קרה.

4. הפנמה סוליפסיסטית:

שזה פחות או יותר המחשבה שאתה היחיד וכל מה שאתה חושב זה הדבר היחיד שמתקיים באינטרקציות האלו.
אנחנו הרי לא רואים את האדם שמאחורי המסך, בטח שלא באתרים שמבוססים על טקסט בלבד.
וכשיש מולנו רק אוסף מילים, שאנחנו קוראים בראשנו בקול שלנו ומן הסתם לא של האדם השני. קל להאמין לאשליה שרק אנחנו נמצאים באינטרקציה הזו על אף שרציונלית אנחנו מבינים שזה לא כך בפועל.
קל לנו לפרש את השיחה הזו כפי שאנחנו מאמינים שהיא ולא כפי שהאדם השני התכוון לה. הדמיון שלנו נותן אשליה שהאדם השני לא באמת קיים הרי שאת כל עיבוד המידע אנחנו עושים ללא נוכחותו.
מה שגורם למתואר בסעיף 5-

5. דמיונות שגורמים לניתוק.

האנשים שמרגישים שהם נמצאים באינטרקציה הזו לבדם, עושים זאת כתוצאה מאותה פרשנות שהיא ברובה מבוססת על פרי דמיונם. הדמיון הזה יכול להוביל אותם ללחשוב שכל מה שמתרחש באינטרנט הוא יותר פנזטיה מאשר מציאות. שמה שהולך פה הוא כמו משחק מחשב, שבו הם הגיבור הראשי והשאר הם דמויות במסע הוירטואלי שלהם. במיוחד כשבאמת אפשר להתייחס לזה כמו למשחק מחשב, כשאפשר לסגור את הדפדפן בשנייה שנמאס.
ומשחקים כידוע, זה משהו מרגש. יש אנשים שפשוט מרגש אותם לראות איך אנשים מגיבים למה שהם עושים, בדיוק כמו דמויות וירטואליות שהשחקן מחליט על האופן שבו יגיבו.

6. מינימליזציה של סמכות.

כשאנחנו באינטרנט, אנחנו מרגישים ששאר הגולשים הם חלק מקבוצת השווים שלנו. אנחנו לא באמת רואים באף אחד סמכות כלשהי, כי הסמכות באינטרנט היא לא משהו רשמי ומסודר, גם הזהות של מנהלי האתר היא לא פעם אנונימית או שאין להם דו-שיח ישיר עם הגולשים אלא לכל היותר הרכזות טכניות. למי שמתקשה לראות באנשים ברשת בני אדם, לא תופס גם אותם ככאלו ומתוך כך גם לא מכירים בקיום סמכותם.
כשלא מרגישים שיש מישהו שיאכוף את ההתנהגות שלך, אין פחד מענישה, ומכך נובע המחשבה שאין סיבה לרסן את עצמך.

אז איך ניתן לנסות לבטל את ההשפעה האפקט הזה ולהפוך מרחבים אינטרנטיים לקצת יותר בטוחים?

כל המצבים האלו הרי נוצרים כתוצאה מהיעדר פידבק חברתי לאופן שבו האדם חושב וכותב.
צריך ליצור את הפידבק הזה, עם מדיניות של אפס סבלנות להטרדות והצקות באותו אתר. הפעולה הזו של להעיף מישהו במקום לבקש ממי שנפגע להעלים עין, גורמת לתוקף להבין שהוא צריך לרסן את עצמו וזה גם מהווה דוגמא עבור אחרים שמבינים שזה מה שיעלה בגורלם אם יעשו דבר דומה.
כמו בתיאוריית החלונות השבורים (הסבר מויקיפדיה בקצרה: "כאשר יש בבניין חלון שבור הנותר ללא תיקון, הדבר מסמל הזנחה. הזנחה כזו תתפתח למצב שבו גם כל שאר החלונות בבניין הזה ינופצו, כי לאף אחד לא אכפת. כותבי המאמר גורסים, כי התרופפות האיסורים החברתיים תגרור, על-פני רצף של זמן, גאות בפשיעה ובאלימות") גם אלימות ברשת מתחילה ממשהו קטן וכשמעדיפים להתעלם ממנה היא רק גודלת למימדים שלעיתים לבסוף לא ניתן למגר. אם רוצים שזה לא יגיע למימדי ענק, צריכים להתחיל עם זה החל מהדברים הקטנים.
כשמרגישים שיש הקפדה על החוקים פחות אנשים ממהרים להפר אותם ובוחרים שכן לרסן את עצמם אם הם רוצים להמשיך לשהות במרחב הזה. ובמידה ולא, הם גם ככה עפים והשטח נשאר נקי עבור האחרים (וזה עבד במציאות בזמנו, למושל ניו-יורק, רודי ג'וליאני).

כל המידע נכתב בסיוע סרטון מאוד אינפורמטיבי על התופעה (באנגלית).
למעוניינים במקורות עליו הוא מבוסס, יש אותם בתיאור הסרטון ביו-טיוב עצמו (ובאותה הזדמנות, כדאי לכם לבדוק גם את שאר הערוץ, הוא נהדר בתוכנו).


Infinty - תענוג לקרוא.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תודה :)
לפני שנתיים
אפסון מאותגר עקבים​(נשלט) - מאוד מעניין מה שכתבת

אני לא בטוח שתאוריית החלונות השבורים נכונה כאן. כי לפי הגישה הזו צריך לטפל בתוצאה - בנזק - ולא בגורם.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - גם במקרה הזה אי אפשר לטפל בגורם. מנהל של אתר או קהילה של אתר לא יכולים לטפל בגורמים להתנהגות של מישהו.
מה שהם כן יכולים לעשות זה לטפל בנזקים במטרה שלא יחזרו על עצמם, שזה בעצם מה שנעשה ביישום של תיאוריית החלונות השבורים.
לפני שנתיים
I'm God - במציאות או כאן אני בדיוק אותו דבר .
רק אפסים מנצלים אנונימיות בכדי לתפוס תחת ,הם הראשונים בדילול.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - בסרטון עצמו מתוארים גם קווי האישיות של אלו שעושים את זה. את צודקת בזה שגיבורים גדולים הם לא.
לפני שנתיים
I'm God - במציאות אני פחות מרוסנת , תודו לאינטרנט :)
לפני שנתיים
Mind- blowing​(שולט) - מעניין, הייתי אומר שהאנונמיות מייצרת דה הומניזציה על ידי אבסטרקציה ומכאן מבול האפקטים שמתוארים כאן.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - המונח דה-הומניזציה אכן מופיע בסרטון, בהקשר לסיבה הרביעית.
לפני שנתיים
Mind- blowing​(שולט) - *אנונימיות
לפני שנתיים
Davy jones​(אחר) - בפייסבוק אפשר גם למחוק הודעות ולהצטער עליהן אם הן נראות "לא טוב"
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - לא את כל ההודעות.
למשל לא את ההודעות שבפרטי. ולפי מה שאני רואה, בפרטי מתרחשת רוב "החגיגה".
לפני שנתיים
Davy jones​(אחר) - לא יודע אם בפרטי אבל למשל כל מה שקשור לפוליטיקה אנשים מרשים לעצמם יותר מדי
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני חושבת שהמחשבה מאחורי שתי הפעולות האלו, בין אם זה לכתוב בפרטי לבין אם זה להסתמך על כפתור המחיקה גם סובבת סביב רעיון האנונימיות, שאחרים לא יראו שכתבת את זה בין אם זה נמחק או בין אם זה נכתב לעיני אדם אחד בלבד.
לפני שנתיים
רצסיבי​(נשלט) - החיים מורכבים מדי, מכדי שכל דבר ניתן יהיה להסביר על ידי אנליזה. זה נכון לכל דבר, ובטח לנושא הסופר-מורכב הזה, שאת מנסה לנתח עם פינצטה. שאלה הרבה יותר מעניינת (מאשר שאלת ההטרדות) יכולה להיות למה חשוב (אם בכלל חשוב) לנתח ולהבין דברים (וסטיות ביניהן).
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - איזה כיף שאתה ממהר לקפוץ למסקנה שאני חיה בסרט שאני יודעת הכל וממהר להטיף לי על כך!
אז קודם כל לא מדובר "בניתוח" שלי אלא בתיאוריה שניסח פרופסור לפסיכולוגיה בשם ג'ון סולאר שציינתי את שמו כמה וכמה פעמים! (בסרטון עצמו יש איזכור למחקרים נוספים, אגב, ככה ששוב- אלו ממש לא רעיונות ששלפתי מהראש שלי).
זאת תיאוריה אחת אפשרית לעניין, מתוך רבות. כמו בכל נושא שמחליטים לחקור.
כמו כן, לא מדובר בניתוח אלא במחקר. ולמה חשוב לחקור? כי חשוב להבין מה הולך סביבנו בשביל לדעת איך להתמודד עם זה.
מאותה סיבה שאנשים חוקרים את כוח המשיכה על אף שהוא מתקיים טוב מאוד גם מבלי שאנחנו מודעים אליו ואף אחד לא ימות אם לא נתעכב עליו.
אבל אם לא נתעכב עליו לא נרוויח פריצות דרך בהמשך בתחום המדעי.
לפני שנתיים
רצסיבי​(נשלט) - לא הנחתי שום דבר ביחס אליך, ולא הטפתי לך. לא צריך להתלהם. בסך הכל פקפקתי ביכולת העקרונית, לא שלך, כולל יכולתו של כל פרופסור כזה או אחר, לנתח את החיים באמצעות פינצטה חקרנית. מה שכן, העובדה שאת טורחת לנתח נושאים (לא רק בפוסט הזה, אלא גם בפוסטים קודמים שנתקלתי בהם), שקשורים לעולם הבדס"מי, באריכות ולפרטי פרטים, הזכירה לי דבר שאני מתעניין בו כבר הרבה שנים, ובעיני הוא מעניין יותר מהסוגיה נשוא הפוסט, והוא - האם באמת חשוב לבצע רציונליזציה, או לפחות אנליזה, של הסטיות שלנו? האם לא יכול להיווצר מצב שבו אם אני אדע מה המניעים לסטיה שלי, זה ייגרע לי מההנאה ממנה? כבר כתבתי סיפור או שניים על האבסורד הזה...
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - כשאתה כותב לי שאני מנסה לנתח משהו עם פינצטה וזה לא נכון כי החיים מורכבים מידי, משתמע שאתה חושב שאני מנתחת משהו באיזה אופן טרחני למרות שלא נתחתי דבר אלא רק הצגתי כאן מחקר אחד מתוך רבים (שכמו כל דבר בתחום המדעי ניתן להפריך או לאשש אותו, באופן מבוסס כמובן, ולא טענתי לשניה אחרת) או שאתה חושב שאני לא יודעת שהחיים מורכבים מספיק ושאין אמת אחת אבסולוטית בתחום מדעי החברה.
אז אני כן יודעת את זה ואני ממש לא טורחת לנתח שום דבר (ואם כן הייתי, ככה לא נראה ניתוח אלא לכל היותר טור דעה) ואני לא רוצה בזה טרחה אלא אני מתעניינת בדברים שונים וכיף לי לגלות עוד זוויות שקודם לא חשבתי עליהן במקום לחשוב שרק האופן האישי שבו אני תופסת את זה הוא הנכון.
ולא, זה לא סותר את זה שאני יכולה גם לזרום עם החיים בנוסף לכך.

האם חשוב לבצע אינטלקטואליזציה לעניין? ברמה האישית, לא באמת. יש אנשים שזה יועיל להם לדעת את מקור התנהגותם, יש אנשים שלא.
ברמה התחום עצמו, אני חושבת שכדאי, כי הידע הזה יכול לגרום לאנשים להבין יותר את התופעה. וכשאנשים מבינים משהו הם פחות מפחדים ממנו וכתוצאה מכך גם מתנהגים אליו באופן מקבל יותר.
למשל, בגלל מחקרים על תחום הסאדו-מזוכיזם הוא לא נחשב כיום באופן גורף למחלת נפש, אלא רק במקרים חריגים של פגיעה בתפקוד.
לפני שנתיים
Serveher​(נשלט) - מרתקת כרגיל...
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תודה :)
לפני שנתיים
מטא פיזי​(שולט){Arafell} - מאיפה הסבלנות לכתוב ולהסביר? אולי את באמת מלאך? אם תגיעי לגילי והסבלמות הזו עדיין תישאר אני מקדם אותך לדרגת אלה. עם כל האגנוסטיקניות שלי.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - האמת שאני אוהבת להסביר, במיוחד כשאני יודעת שיש כאלו שאוהבים לשמוע את ההסבר ומפיקים ממנו תועלת.
סבלנות אני צריכה כשיש מישהו שלא מסכים, ובמקום טיעון מבוסס משליך טיעוני כשל לוגי כי הוא לא באמת רוצה ללמוד משהו חדש אלא מגונן על דעתו.
האמת שזה גם השלב שצריך לוותר בו.
לפני שנתיים
מלאכית1 - הגבתי היום לפוסט שדן בשאלה כבדת משקל ונזכרתי בפוסט הזה שלך. אנשים כמו מחזיקים מכונת יריה ופשוט יורים. הפוסט נוגע בהם באיזו נקודת רגש והם שופכים בלי לחשוב.
לפני שנתיים
מלאכית1 - ומזל טוב לך:)))
אושר, בריאות, אהבה, הצלחה והגשמה עצמית!!
לפני שנתיים
מלאכית1 - צודקת בהחלט בהסברך למתי נצרכת סבלנות ושזהו השלב בו כדאי לוותר.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י