שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פרצי BDSM בחיים + AI

הבלוג הזה הוא תכלס סוג של יומן בסגנון קמתי בבוקר וחשבתי על BDSM :-)

כולנו עסוקים בשיגרה, אולם מדי פעם אל תוך החיים מבליח פרץ BDSM, שהופך את היום למשהו אחר. רוב הפוסטים עומדים בפני עצמם, אין פה סיפור בהמשכים. אפשר לדלג ולקרוא רק מה שנראה מעניין. את הבלוג אני כותבת מאז 2004 עם כמה הפסקות ארוכות באמצע בהן פחות נכנסתי לכלוב. הוא התחיל לפני שזה הפך לטרנד וזכה לשבחים בעיתונות הכללית בעיקר כי פעם לכתוב בלוג היה דבר נדיר ועוד בלוג בדסמי. למעשה למיטב ידיעתי זה הבלוג הבדסמי העברי הראשון. לאחרונה התחלתי לשלב גם תמונות AI אז הוספתי לשם הבלוג.
* רצוי להצטרף למעקב על מנת לקבל התראה אדומה בכל פעם שעולה פוסט חדש. מבטיחה שיהיה קצרצר. אני שונאת חפירות.
** כל התמונות בפרופיל ובבלוג הן שלי או של הנעליים שלי (למעט מקרים בודדים בהם נכתב שהתמונה היא אילוסטרציה מבנק או בינה מלאכותית).
*** אני רואה שיש לי מלא צפיות אז תגיבו גם ראבק!
**** על פוסטים בבלוג יש להגיב בבלוג - לא בהודעה פרטית! ואשמח להתייחס.
לפני 19 שנים. 16 באפריל 2005 בשעה 17:31

יש לי ידידיה שעלתה לפני כ – 20 שנה מברית המועצות. היא גרושה עם ילדה שחיה עם חבר כבר כמה שנים באותה דירה והם מנהלים חיי זוגיות מאושרים ומוצלחים.

לפני כמה חודשים היא החליטה לנסוע לביקור מולדת בעיר הולדתה. לראות את העיר, להשקיף על הנופים, להיזכר בילדות שלה ולבקר את המשפחה שעוד נותרה שם. אמה ואביה חיים גם בישראל אבל שם מאחור הם השאירו דודים ודודות.

לקראת הנסיעה היא החליטה לגלוש באינטרנט. נכנסה לכל מני אתרים, אספה מידע, השלימה חוסרים בידע שלה על עיר הולדתה וגם התחילה לצ'וטט עם כל מני אנשים שגרים שם. היא אהבה לדבר איתם ועם אחד אהבה לדבר במיוחד.

יום הנסיעה הגיע, היא נפרדה לשלום מהילדה, החבר וההורים ונסעה לשם. בביקור המולדת היא ראתה את העיר, השקיפה על הנופים, נזכרה בילדות שלה, ביקרה את המשפחה שעוד נותרה שם ושתתה קפה עם זה שאהבה לדבר איתו עוד כשגלשה לשם מהארץ.

בשבועיים שהיא הייתה שם, הם נפגשו כל יום ובימים האחרונים הם לא נפרדו. היא התאהבה בו, הוא התאהב בה והפרידה הייתה קשה.

מאז שחזרה, הגוף שלה כאן, מתפקד כאם, כבת זוג וכבת אבל הלב שלה שם...

Venus in Furs{תהום} - ידו של הגורל / הכרנו במזל / בתחנת רכבת יום דצמבר קר / לאן נמשיך מכאן / לדעת לא ניתן / מה הכוכבים צופנים עוד בשבילנו....
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י