סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא מילים

פרוזה, שירה, פרגמנטים ותמונות-חיים, בהשראת המוזה שלי: אישה-אישה.
הבהרה: אין להתייחס לנאמר ככזה שהתרחש במציאות. כל קשר למציאות הינו מקרי או חלקי בהחלט.
לפני 6 שנים. 17 ביולי 2017 בשעה 23:10

ביציאה מתחנת הרכבת, שתי נשים בלבוש מוקפד מרשות לעצמן הפסקת סיגריה בשעת בין-ערביים; הזמן ונהגי המוניות עומדים לרשותן, למרות יופיין המוסתר מאחורי משקפי-שמש גדולים: האחת בלונדינית צנומה, לבושה מכנסיים וז׳קט אדומים, אך דווקא חברתהּ צדה את עיני; מדוייק יותר, רגליה ולבושה גורמים לי להתבונן בה שוב ושוב: עמידתה בטוחה אך נינוחה, רגליה יפות. חצאית שחורה מבד דמוי עור מסבה את המבט אל עבר קימורי השוקיים, אל קרסוליה התקועים בחוזקה בנעלי עקב קלאסיות עם עקב גאה כל-כך. איני יכול שלא לחזור ולהסתכל שוב, לחשב בכל פעם מחדש כמה אצילית היא ולמה זה מושך אותי כל-כך? אוף, יש בעיות שאין להן פתרון.

דן לולה דן - איזה בלוג יפייפה!
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י