אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 17 שנים. 20 בנובמבר 2006 בשעה 19:58

יש היום יומולדת לכיסונית, חברה שלי. אני אוהב אותה מאד. הא פשוט מקסימה. תוכנן משהו ובוטל. חבל נורא. מאד רציתי לחבק אותה ביומולדת שלה. בהזדמנות זו, רוצה לומר לה כמה מילים, בעצם לא הרבה, כי לא צריך בכלל. אני אוהב אותך אישה מדהימה. חיבוק ענקי, ממש גדול ועצום. את נגעת לי בנשמה. וזה לא משהו שאני מוכן לעבור עליו לסדר היום.

***

הבלוגים נהיו ענף מתחרה בפורומים, באופן, שישובי הפורומים מתלוננים שהבלוגים לקחו להם את הבכורה. האמת.... הפורומים די יבשים לאחרונה. אולי בעצם מיצינו הרבה נושאים. אולי בעצם העידן של חדשות הפרט, עולה ומתגבר על ידענות בדסמית, {לא עלינו}, בכלל. שהרי, הנושאים די חוזרים על עצמם שם, בפורומים, ולמרות שנראו לי די מרגשים בזמנו, ואף הייתי מהפעילים שם, עכשיו אני לא, בלשון המעטה.

האמת, שדי הבנתי את הרעיון איך הבלוגים עובדים פה. ודי יודע איך למשוך צומי. משום מה, קצת איבדתי עניין בכמות צפיות גדולה, בכמות תגובות גדולה. משתדל לפרוש לי לצידי הדרך, וללקט לי פירורים של אושר. סומך על רבים והרבה יותר טובים ממני, שיצבעו את עולם הבלוגים בצבעים מרהיבי עין, הרבה יותר, ממה שאני השכלתי בעבר.

***

המגזין. האמת, שיש לי השתוקקות די עזה שסיפורי הרבים, יתפרסמו במגזין. אבל משום מה כנראה מה שאני כותב, לא ראוי להכנס שמה, כמעט בכלל. למרות שמשום מה אני סבור שיש לי חומרים טובים ששלחתי למגזין, ואולי, לא נמצאו ראויים. האמת..... לא נורא. אני אלעס את כתפה וצווארה של הגננת, ואסתפק בכך.

***

הגדרות בדסמיות. האמת, שפעם מאד ניסיתי להציף ולהטיף, בלהט רב, כל מיני תובנות שכאלה. אולי קצת ממקום נארקסיסטי שלי, אולי קצת ממקום של אגו גם, אפילו סתם שוויצר אולי. אולי קצת ממקום שרוצה אהבה בעצם, של סאבית ראויה, או מי ישמע, פשוט בחורה שאוהב אותה, ואחזק אותה וליבה.

עכשיו, זה נראה לי קצת מיותר. לא בגלל שזה לא נדרש, חלילה. אלא פשוט, כי הוויכוחים שמה, קצת מתישים אותי, בין החושבים ששליטה מנטאלית, זה פארסה בכלל, או לא עלינו, {מי ישמע}, בדסם כהילכתו, זו מילה גסה בחצרותינו. ובכלל, בדסם ווונילי זה הרי בעצם אותו דבר. שזו הרי סתם מגניפיקציה של משוגעים לגלוריפיקציה של העולם הוונילי תחילה שבו אנו חיים.

אתם יודעים מה, שיהיה. ואיך אמר מישהו חכם: Let it be. {שאני רק מצטט אותו, מי ישמע, ועלול בכלל לחשוב שאני מבין משהו, או אפילו, לא עלינו, טפו טפו טפו, ממציא משפטים חכמים}.

***

אני קורא מה שכתבתי עד עכשיו. זה נשמע לי פלצני לעילה ולעילה. שיהיה. בתחת שלי. אני לא מרגיש פלצן. אולי טיפה עייף. אולי טיפה נינוח בעצם, {כן עלינו}. אולי טיפה פשוט כיף לי נורא, ולא זקוק לזה יותר. אולי ממש לגמרי אולי, תכף אשוב, ואולי לא. אולי בעצם, אעלם ממפת העולם הבדסמי, במהדורתו המוחצנת, שכה אהבתי רבות.

אשקע לי, בהנאה הצרופה, שאותה אני חווה, יום יום, עם הזונה הסאבית הראוייה הזו, שמטפלת בבני כה טוב בגן, כך שבשרי נעשה חידודין חידודין, ביודעי שהוא מצוי בידים טובות, שיודעות להעריך, שליטה מנטאלית, של ילד קטן, שלא ברא השטן, אלא בעצם בידי שרף, נתונה השכינה.

***

אני לא רוצה פה להזכיר ממש, כי זה משעמם נורא הרי, ובכלל, כשחושבים על זה, מה הטעם לומר בכלל, {מי ישמע}, על אושר צרוף כזה נורא.

רק דבר אחד נוסף אומר, ואדום, {אולי לא ממש}, שאני כל כך נהנה, שזה פשוט לא ידמה, למה שהרגשתי קודם לכן. ואיך נוגה הפיה היפיפיה אומרת, כשזה זה אז זה זה. אז זה זה, וזה, זהו זה.

ואני חושב לעצמי, האם לחסום בפני כל מיני, סאביות ראויות, או פשוט סתם סשנים. מביט לעצמי נכוחה במראה, ואומר, שזה פשוט לא מעניין. לא שאני אזרוק מישהי מהמדרגות שאין לי בביתי, פשוט לא קורה, שמישהי, סאבית ראויה, {כן עלינו} מקסימה, ניגשת אלי נכוחה, וגורמת לי, לאמצה אל ליבה.

אז בינתיים בנות, לכו לרעות, או לראות, במקומות, שבהם אתן ממש רצויות. כי אני לכשעצמי, לא מוצא פנאי רציני, במשהו שמחוץ, לנוף שבחצרי. שממלא אותי, עד תומי, כל כך לא נראה קודם אפשרי, להגשים את כל רצוני.

אין בכך כדי לומר, חלילה וחס, שאני לא רוצה, כי אני כן. אבל לא מוצא את הפנאי, ולא את המצאי, וממש לא על ערש דוואי, תכף אשוב, לחשוק בשעות של פנאי. שכרגע משום מה, לא מצויות בידי.

חיבוק גדול, סאביות ראויות, שוות, ומגניבות. אני אוהב אתכן נורא ממש. כדי לא להתבדות, לא רוצה להבטיח מבלי כסות. שהרי זו בכלל זנות. לא יודע מתי, והיכן, ואימתי, וכיצד. והאם בכלל. חיבוק גדול לכן יקירותי. כי אני חושק בכן מאד. ממש נורא. אבל לא יכול להבטיח כלום, בשעות קשות כאלה נורא.

רק שתדעו, שזה לא מפני שאתן לא מקסימות כל כך. כי אתן כן, נורא ממש. אני מכיר כמה, שהייתי קורע להן את הצורה. אבל תנו לי רגע פה להתרגל, למנת האושר הזו, שנפלה כך במפתיע לחצרותי, שכל כך עסקה בלהתבושש, שכל כך רציתי ממש.

***

אני כותב המון, ושטויות בעיקר. חבל שתכלו את זמנכם, בלקרוא בעיתכם, לא עלינו, בכלל. לכו תעשו חיים אנשים יקרים. כי אני...... וואללה...... חבל לכם על הזמן.

kamor​(נשלט) - אתה כותב שטויות ?
בוא לבקר אצלי ותראה.
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - חחחחחחחח
איש יקר
אתה ראוי ממני, הוכח זה מכבר.

קח את השרביט איש, כי זה זמנך להרגיש. תשואות הקהל, שצהל זה מכבר, זלך הן איש יקר.

ההומור שלך, אותי מרגש, ותמיד אקפיד לקרוא אותו, כל ערב בשש.

אני תכף מגיע, כי לך אני קורא נאמן, נהנה נהנתן.

תודה איש
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - ומכל מה שכתבת אני מתמוגגת מלקרוא את צ'יטה מונוגמי ולא מתעניין בעצם באף אחת מלבד האישה שהוא אוהב. תענוג :)
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - אני מונוגמי ?
פויה
לא עלינו בכלל
אני פוליגמי בעליל
רק אין לי כרגע זמן
חיבוק גדול אישה יקרה
}{
לפני 17 שנים
venus in our blood​(שולטת) - הרבההההההההה זמן לא הרגשתי \ קראתי אותך כה שלו, נינוח, מסופק, מאושר.
שלם כל כך.

העלית לי חיוך מתוך הנשמה.

חתול אוהב שכמותך, תיהנה מכל טיפת שמנת יחד עם הגננת היפהפייה שלך.

תיהנה מאותם פירורי אושר שאתה מלקט לך.

אני חושבת שעלית על תמצית החיים :)

( עכשיו תמצא דרך לקסום את זה לשיקוי ולפטנט רשום :-))) )

פשוט כייף להרגיש אותך כך.

רק אושר

}{
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - את יודעת, פיה יפיפיה. אני אספר לך סיפור קטן.
כשגרנו במיאמי, עם בני הבינוני, קנינו לו מתנה ליומולדת גור כלבים, האסקי סיבירי.
קראנו לו צופי. זה על שם מדען מסרטים מצויירים, שניסה לרקוח, בסרט כמובן, שיקוי שיגרום לכל מי ששותה אותו להיות מאושר. היה רקע ארוך, וקצרה פה היריעה מלהסביר למה, זה השם שבחרתי, לגור הכלבים המקסים הזה. ובטח שבטח, המשך דרכנו המשותפת בעולם.
עדיין, מסתבר, שמרקחת כזו, שגורמת אושר, היא משאת לב לא מושגת, שהרי הבנזונה, כל הזמן לי בורח, כדי ללכוד, את יפיפיות הכפר. שהרי פוליגמיות היא לחם קודש בכלל. ואמות הסיפים של תרבות ביתי. שאותה אני מנחיל לילדי.
}{
לפני 17 שנים
venus in our blood​(שולטת) - :-)))

אני אקח את החלק שבא לי מהסיפור המקסים הזה, ברשותך : מרקחת של אושר ( ע''ע צופי השובב שניתן באהבה ) בעצם נעלמת מעת לעת, כדי ללקט עוד קצת ועוד קצת אושר , אבל בסוף חוזרת אל מקור האושר האמיתי.
}{
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - אני גם אקח אותו דבר
חיבוק גדול חברה שלי
ממש גדול
}{
לפני 17 שנים
Whip​(שולט) - אתה פשוט נינוח,
עם ניחוח
האהבה.
כי נגעה ה'בת זונה' היפהפיה
בנימי נשמתך.
המון בהצלחה לכם, ותהנו מכל רגע...
כי מגיע לך אחת כזאת,
ולה - אחד כמוך.
W
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - תודה ידידי, איש יקר
כוסשלהאמא שלה
לפני 17 שנים
ללה - הזונה שולטת בך ביד רמה
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - היא פשוט מספקת את כל צרכי. בינתיים.
יש לי דווקא איזה 11 סאביות מועמדות נוספות ;-). אבל כשאני חושב לפגוש אותן, אני לא מוצא פנאי לכך.
}{
לפני 17 שנים
aka BODYGUARD - ידידי...
כמעט שהתייאשתי ממך אבל מודה...שאפו.
ראיתי אותך בשישי, הבטתי בכם...
המבט השבע הוכיח לי שטלטולי הדרך תמו,
שהבנת, שהתישבת...
מונופולי-גמי..
הנה לך הגדרה חדשה לשחק בה..
הפוליגמיות האמיתית אינה צורך בר חלוף בחידוש ותוספות, אלא צורך קבוע שעוצמתו משתנה בהתאם
ללוחות הזמנים הקיימים...
וכאן אני מבין אותך והיטב מאחר והימים לאחרונה התקצרו לנו והם עמוסים לכשעצמם וכבר דיברנו על האחריות המרובה של הפוליגמיות שדורשת זמן ותשומת לב..

תהנו מכל שניה ילדוד'ס..
אתם מקסימים יחד,
ואתה ידידי- לטעמי מצאת את עצמך,אתה נינוח,
ו..פאק...פשוט תהנה מזה !
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - תודה ידידי
אכן התיישבתי לי נינוח.
בטח אתעורר עוד כמה דקות, או משהו כזה, ואחזור לסורי.
שהרי אני פוליגמי בעליל.
תודה
לפני 17 שנים
bg2005 - אהבה צדיק ...אהבה ...פרח לך !
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - תודה איש יקר, תודה
לפני 17 שנים
כיסונית - ראיתי רק עכשיו...
תודה והמון אהבה חזרה!

כ"כ כייף לראות שטוב לך
}}{{
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - תודה מתוקה אחת. חברה שלי.
ממש תודה
ים גדול עצום ורב של אהבה
}{
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י