בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שישי, 4 באוגוסט 2017, בשעה 03:54

כשאני אומרת שאני רוצה "גבר שהוא האישה שלי" זה לא כי אני רוצה להשפיל אותו, כי אני לא חושבת שלהיות אישה זה משפיל.
יש היסטוריה שלמה מאחורי המשפט הזה, והנה היא לפניכם:

אני ואמא שלי מאוד קרובות, היא יודעת הכל לגבי. אבל ממש הכל.
מן הסתם, כשלא יכולתי להחזיק את זה יותר בבטן אחרי שנים, היא הייתה האדם הראשון שיצאתי בפניו מהארון הבדס"מי אי שם לקראת גיל 15.
היא לא קיבלה את זה בקלות, בכל זאת, אתם יכולים להבין שזה לא שבשרתי לה שזכיתי בפרס נובל אלא הודעתי לה שהבת שלה חריגה והולכת לחיות חיים שיבדלו מהנורמה. ואלוהים ישמור, כמה שכבר נבדלתי מהנורמה בכל כך הרבה תחומים אחרים.
באותה תקופה הייתה לי פסיכולוגית שגם לה סיפרתי את זה ביום למחרת, היא הגיבה טוב ואפילו בסוג של "נו, ומה הביג דיל?" שנורא הרגיע אותי.
שבוע לאחר מכן מבלי שידעתי, אמא שלי יצרה איתה קשר "והלשינה" לה מתוך מחשבה שהיא אינה יודעת, ובפגישה לאחר מכן הפסיכולוגית סיפרה לי על כך וגם אמרה שהיא הבהירה לאמא שלי אני בסדר ושום דבר לא באמת חריג בי.
מאז אותה שיחה אמא שלי נרגעה, לא נגעה יותר בנושא הזה עד גיל 16 שבו אני זוכרת שהיא שאלה אותי בעקיצה מתי אביא איזה נשלט הביתה (אגב, בגיל 17 הבאתי).
ומאז, היא מקבלת אותי. אנחנו מדברות על זה בפתיחות (לא באופן פורנוגרפי, כן? בצורה עניינית) וגם בהומור.
אם מישהו זוכר, לפני כמה חודשים העלתי לכאן צילום מסך של תמונה שהיא שלחה לי בווסטצפ, של בחורה יפנית שהתשייבה בתחנת הרכבת על חבר שלה שהיה על ארבע כי לא היו כיסאות פנויים, תמונת משעשעת ולא פורנוגרפית כמובן. וזה בדיוק מתאר רמת הפתיחות בנינו כיום.
בכל מקרה, בגיל 20 הייתי בשיא הפעילות המינית הבדס"מית שלי, בדיוק נפרדתי מאקס של שנתיים (נשלט, אגב. לא מפתיע, אה?) "ויצאתי לצייד" אחרי חוויות חדשות.
בכל פעם כשיצאתי מהבית היא יכלה לנחש שאני לא יוצאת עם חברים או לפעילות תמימה אחרת ותמיד איחלה לי להנות לפני, הזכירה לי להזהיר ממחלות מין כמו אמא חופרת תיפוסת. כאילו לרגע נדמה שבדס"מ הוא ברירת המחדל בעולמנו בדיוק כמו "סקס רגיל".

אני חזרתי בלילות, לפעמים ממש לפנות בוקר. אם הייתי חוזרת מוקדם יחסית היו פעמים שהיא נשארה ערה כי היא רצתה לוודא שהכל היה בסדר עבורי. לא בקטע פרנואידי אלא בדיוק כמו כל אמא שהבת הייתה יוצאת מאוחר בלילה והיא מתעניינת בשלומה.
השקט של הלילה זימן איתו שיחות נפש שהחלו מאותה התעניינות בשלומי, ובאחת מהן היא אמרה לי שהיא ידעה שאני כזו מגיל צעיר נורא.
אני נורא הופתעתי, כי אני הייתי משוכנעת שהיא לא ידעה דבר עלי ובטח שלא על בדס"מ מתוקף היותה ונילית יוצאת ברה"מ השמרנית. הייתי בטוחה שהיא הבינה את כל זה רק אחרי אותה שיחה עם הפסיכולוגית.
ואם היא אכן ידעה הכל ממהתחלה אז לכבוד מה היו הסצנות בגיל 15 שגרמו לי לשנוא את עצמי כל כך ולשווא?!
אבל כל מה שיכולתי להוציא מפי הייתה השאלה הלא פחות מסקרנת: "כמה צעיר?".
והיא ענתה לי "מהגן".
הייתי מופתעת ממש עד כדי שהייתי בטוחה שהיא עובדת עלי. כי בגן הייתי ילדה שקטה. הייתי אפילו ממש מבודדת כי בקושי ידעתי עברית, אז איזו התנהגות דומיננטית כבר יכולתי להפגין?
כששאלתי אותה למה, היא ענתה לי בגלל איך שאני מתלבשת ומתנהגת, כמו טום-בוי. כבר מגיל שנתיים לא איפשרתי לה להלביש אותי בשמלות כמו שהיא תמיד חלמה שהיא תעשה כשנולדה לה בת. הייתי מסתובבת רק עם בנים ומשחקת רק ברובי ומכוניות צעצוע והבובות היחידות שהיא ידעה שהיא יכולה לקנות לי היו או של חיילים (אוי האירוניה, כי בבגרותי עשיתי מאמיתיים בובות) או של גיבורי על.
התשובה נשמעה לי כה הזויה, כי לפי הסטריאוטיפים האלו של לבוש והתנהגות, יותר הגיוני שהיא תחשוב שאני לסבית או טרנסג'נדר. והיא אמרה לי שעל אף זאת היא ראתה איך אני מסתכלת על בנים והיא מיד ידעה. "אינסטינקט אימהי" היא קראה לזה.
ואז פתאום דברים התחילו להתחבר לי. פתאום קבלתי פלאש-בק מגילאים צעירים יותר, והבנתי שהיו פעמים שהיא ניסתה לוודא את זה איתי. זכורים לי כל מיני פעמים מסביבות גיל 13 שהיא פתאום "קראה בעיתון" או "ראתה בטלויזיה" איזה משהו שהיה מרומז בו על בדס"מ ושאלה אותי מה דעתי "על אנשים כאלו" ואני כמובן הדחקתי את מה שהרגשתי ואמרתי שהם הזויים, למרות שאולי המבט שלי הסגיר אחרת.
וככל שאני חושבת על זה יותר, היא לא היחידה שראתה לי את זה חרוט על המצח. היה לי איזה פסיכיאטר בגיל 13 שהגעתי אליו בגלל דיכאון קשה ובין כל השאלות שהוא שאל הוא שאל אם יש לי משיכה לתחום הזה, ודווקא מהצד השולט. ובכלל כל אדם שני שספרתי לו על עצמי אמר לי "הייתה לי תחושה כזו לגבייך" ובאמת אין לי מושג למה.
בנקודה הזו של השיחה כבר לא יכולתי להתאפק ופשוט שאלתי אותה למה היא לא קיבלה אותי ישר, מה היה העניין?
והיא הסבירה שיש הבדל בין לדעת משהו באופן תיאורטי לבין לחוות אותו באופן מעשי, יש הבדל בין לדעת שהבת שלך שונה לבין לשמוע את זה ממנה ולהרגיש כמה זה מציאותי. שהיא הייתה צריכה זמן בשביל לעכל את זה בעצמה.
טוב נו, העיקר שבהווה הכל טוב ואנחנו מבינות אחת את השנייה.

ואז היא סיכמה את השיחה הזו במשפט שנאמר בקריצה אך גרם לי לחשוב הרבה על המיניות של עצמי: "הגברים שלך תמיד יהיו נשים שלך".
כי הוא כל כך נכון! אם נסתכל על זה מבעד למשקפיים של חוקי המגדר שהחברה מכתיבה, אני בהחלט הייתי "בתפקיד הגבר" בכל פעם מחדש, בכל קשר שהיה לי, גם בוינילים מביניהם שנסיתי.
אפילו כלפי חוץ ראו את זה, ואפילו ממש פיזית. למשל, מכירים את זה שהאישה יושבת לבן זוג על הברכיים כשאין כיסא פנוי או סתם כאקט של אינטימיות? אז אצלנו זה תמיד הפוך, וזה פשוט השתלב טבעי בנוף ולא כמשהו חריג.
בכל קשר שהיה לי, על אף פער הגילאים לטובת הבחור (הידעתם שאם אני אומרת לאמא שלי שמצאתי מישהו בגילי היא שואלת אם יש לי חום?) תמיד אני היית הדמות המובילה יותר, החזקה יותר (לא פעם גם פיזית), הקובעת והמגוננת. כי אני נמשכת לגברים עדינים, ביישנים, חננות חמודים ומסורים כאלו שאני אוהבת להוביל ולחבק, זה לא רק שנעים לי להיות בחברתם אלא זה ממש מחרמן אותי כשאני רואה אחד כזה.
וזה לא שגברים דומיננטים מאיימים עלי, לידיעת אלו שימהרו לנתח אותי, הם אחלה בתור ידידים אבל אני פשוט לא נמשכת אליהם.
וגם מבחינה מינית, אני בתפקיד "הגבר" (לא מפתיע אף אחד, אה?). אין גבר שהייתי איתו, אפילו לא אחד, וזה לא משנה אם הוא היה סטוץ או קשר רציני, שלא הכנסתי לו לפחות אצבע וזה לא משנה כמה ונילי היה נראה לו שהוא. וזה בלי קשר לבדס"מ. אולי תמצאו את זה משעשע לדעת שחדרתי לגבר פעם ראשונה (מעבר לאצבע, בשביל שזה יהיה פייר) הרבה לפני שעשיתי סשן ראשון, ודעו לכם שכן אפשר לחדור לגבר ולעשות את זה כמו סקס רגיל מבלי לשלב בזה אלמנטים כוחניים או משפילים.
זה פשוט הגיע באופן טבעי, זה מה שהרגיש נכון וזה זרם לשם תמיד.
ומלבד להיות בתפקיד "הגבר", אני אוהבת שהם מגיבים כמו "אישה", כלומר מתביישים קצת באופן חמוד כשאני נוגעת בהם ומפשיטה או מנסים לחרמן ולפתות אותי בדרכים יצרתיות (דיבור, לבוש, תמונות, תנוחות... you name it), גונחים חזק ובצורה סקסית, מתחננים לחדירה עמוקה יותר, גומרים מחדירה, מוצצים עמוק ומושקע כאילו זה אשכרה הזין שלי (דיי, התחרמנתי עכשיו ממש רק מתוך כתיבת שורות אלו).

לפני כמה ימים עלה לפורומים פוסט ששואל "מי צריך לשלם בדייט, השולט/ת או הנשלט/ת?", אני עניתי שזה עניין אינדיבידואלי, כי הוא באמת כזה. הרוב בכלל החליטו שזה תפקיד הגבר לא משנה מאיזה צד של השוט הוא.
אבל מבחינה אישית, אני מפנטזת על לקחת את הנשלט-בן זוג שלי לדייט (אבל אחד רציני שיש בנינו חיבור. אז מתחכמים, תחסכו ממני "הברקות" בפרטי), להתייחס אליו כמו שגבר מתייחס לאישה שהוא מחזר אחריה. לשלם את החשבון בעצמי ולהותיר את המלצר המום מכך שיחסי הכוחות בנינו הפוכים, שהגבר הוא הביישן השקט שתלוי בחסדיה של האישה היא בעלת המאה והדעה.
ולאחר הדייט, לקחת אותו לחדרי, להדליק כמה נרות לאווירה רומנטית בשביל האישה שלי, להפשיט אותה... זאת אומרת אותו לאט-לאט ואולי לגלות איזה חוטיני סקסי שנלבש לכבודי על ישבן חלק שיודע מה מצפה לו. אנשק אותו, אקח שליטה על גופו, ארים אותו בזרועותי על המיטה, אפשק את רגליו ואחדור עמוק לתוכו ולליבו.
מבחינתי זאת שיא הרומנטיקה, שיא הקרבה, שיא הטבעיות. אני לא רואה בזה משהו משפיל או לועג גם אני בכוח אנסה. מבחינתי זאת דרך להראות אהבה, ואני מחפשת מישהו שרואה זאת בדיוק כמוני.

טופי - התפיסה שלך מדהימה, ובוגרת יותר מרוב התפיסות שראיתי פה...
המון בהצלחה!
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תודה :)
לפני שנתיים
דינקה​(לא בעסק) - ואלוהים ברא את האישה
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - אוטופיה!
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - לחובבי הז'אנר :)
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - ברור
לפני שנתיים
עציץ​(מתחלף){משוייך} - את האלפא מייל ;)
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - i see what you did there
;)
לפני שנתיים
רופא נשלט שכזה​(נשלט) - אשרי בר המזל שיום אחד תקחי למסעדה כך..
לפני שנתיים
kasandra​(מתחלפת){jegularis} - מהממת ...:) אני גם לוקחת את הגבר שלי לדייט :)
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אין עלייך! :)
לפני שנתיים
Serveher​(נשלט) - התחברתי מאד לחלק הראשון, כל העניין עם אמא..בחלק השני נקודת המבט כבר לא הייתה משותפת אלא נגדית.
תיאור נהדר
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו :)
שמחה שאהבת בכל זאת.
לפני שנתיים
כלבלב נסתר​(נשלט) - את כותבת נהדר... זה מעניין שאין לך כל עניין בסקס וגינאלי... בהצלחה
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - Anal is my art :)
לפני שנתיים
Good bye - תודה. התחברתי מאד למשפט..
לפני שנתיים
בטטה 247 - וואווו כמה שאת הטעם שלי מבחינת אורח חיים שאני מחפש בבת זוג...
לפעמים אני מרגיש דיכאון כי אני יודע שנשים כמוך כמעט ואין בארצינו הקטנטונת..
מקנא בגבר שירגיש אותך..
לפני שנתיים
אביב2​(נשלט) - וואו התחברתי מאודדד
לשני החלקים של מה שכתבת.
למרות שאצלי זה עדיין רק פנטזיה
לפני שנתיים
כבודי במקומה מונח - כשיש פוסט לא קצר ואני באמת קורא ומתעמק בכל מילה
כבשת אותי, תענוג לקרוא אותך :)
לפני שנתיים
מתחלףף​(מתחלף) - את מטריפההההה
לפני שנתיים
מתחלףף​(מתחלף) - לראות את התשוקה שלך ואיך שזה מחרמן אותך זה מחרמן אותי בטרוףףףף
לפני שנתיים
רותם שני - אהבתי
וחלקית, מתחברת
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י