לפני 6 שנים. 27 באוקטובר 2017 בשעה 6:09
הבן שלי הלך לפסיכולוג והוא אמר לו, שמה שקרה זה שולי ושיחזור לשיגרה. שלא יעשה מזה עניין. שלשום כשבאתי לבקר אותו, ביקש ממני, שאקח אותו מאמא שלו ואקח אותו ואת החפצים לדירה שלהם בתל אביב. כמה סימבולי. חזרה לשיגרה איתי.
ישבנו אצלו בדירה ושוחחנו על ספורט. אנחנו משפחה של אתלטים. דיברנו על לעשות טריאתלון, דיברנו על סובב כנרת. על פוצ'יוולי. את החרדה, שהיתה, עזבנו.
***
בעבודה, עושה את הרושם שאני מתחיל לחפש עבודה ברצינות. נקסט.
פרידות זה חרבאנה, גם זו פרידה. מטלטל אותי משהו.
***
הייתי זקוק אתמול לפרוק ולספר לאנשים קרובים את מה שעובר עלי. שוחחתי עם האקסית, עם בני הבכור ועם בני הבינוני. כולם היו אחלה וזה עזר לי מאד לשחרר קצת קיטור.
***
פנים נישאות קדימה, מבט נעוץ באופק, עיניים בורקות.
קדימה לדרך חדשה.
קוואבאנגה.
