פתאומית לעד

"מי שידעני יזכור:

היא חמדה את חיי האדמה

את שפע החושך, את מעט האור.

אהבה קרן ירח משתברת בזגוגית חלון

ואת ריח נצני התירזה טרם אביב,

ושיחת רעים באבק אולם הקפה,

עת מתוך חלומות ידידות התרפק ניב אל ניב.

ואת הבדידות הגדולה בערים זרות ושנואות

ובני אדם רבים שאהבוה רק מעט,

מהם הלכו בודדים ושכחו את שמה,

מהם רצו לאהבה ולא ידעו כיצד..

היא הייתה נוגה ואת שמחת החיים הגדולה

כאבה כל הימים...

מי שיזכרני ידע:

היא היתה בודדה

וכמו כל אדם רקומה מחושך ואור

ואין כמעט מה לזכור"

 ✨ ל. גולדברג