שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני שנתיים. שלישי, 31 באוקטובר 2017, בשעה 22:54

יום מוזר, מאוד הורמונלי ואמוציונלי. הרבה עבודה וישיבה אחת באמצע. אתמול הפך אותי אז היום כבר לא קמתי למוד העליז אלא לבילבול פנימי. מסביבי חלק שמו לב, אני פחות. ובסוף היום, במסע לעבר הבשר שרעבתי אליו, ואחכ בבית, מרוחה, מעושנת, נושמת לרווחה.. חופש.

היום לא הייתי קרובה מדיי לאף אחד מהם. הייתי עסוקה בלנסות לפענח את מה ששרף בבשרי.. הבלבול מהכל ואיך שאני מרגישה בקשר לדברים. היום בקשתי ממנו שישקר לי. שאני לא רוצה יותר שום רמיזה לקיומה של אף אישה אחרת בחייו מלבדי. סוג של. במיטה זא. סביב הזין שלו. תחת הזרועות שלו, סביב האצבעות היפות שלו. בקשתי שישקר לי כדי שלא ארגיש שוב את מה שאני מרגישה כשהמח שלי נפתח לתמונות שהדמיון החולני שלי מריץ יד ביד עם העוצמות הרגשיות שבוערות בי גם ככה כאש לוהטת עצומה משתלחת בשדה קוצים יבשים.. בכל הנוגע אליו, ההווייה שלי יוצאת מסינכרון. כמו משולש ברמודה. כן, הוא משולש ברמודה שלי. 

בשלוש הזדמנויות שונות בשבוע וחצי האחרונים חזרתי בי ברגע האחרון מהחלטה של אקט דרמטי ואינו משתמע לשתי פנים. שלוש הזדמנויות שונות כשכבר היה לי בראש טקסט חצי מוכן, רהוט אך מחורר, על איך שהלהבה שורפת חזק מדיי לפעמים, ככ חזק כמו צונאמי של אש מכלה יבשות ומשמיד כוכבי לכת, ואיך אז אין ביכולתי לעשות דבר מלבד להכנע לסערה הזו שבולעת ומשמידה מבפנים החוצה. 

ואולי צריכה להתמודד עם זה? חשבתי על זה גם. אולי אני כן צריכה לשמוע. אולי הלב צריך להשבר כדי שאנתק את חבל הטבור. אני לא יודעת. מרגישה אותו בתוכי במעמקיי. הרבה מעבר לסקס או לסמים. הבעיה שעמוק פנימה אני זאבה.. ואני צריכה את הזאב שלי לעצמי. לכל הפחות ברמה הרעיונית. הוא לא זאב עכשיו. הוא הרבה דברים אבל לא זאב. ואני.. אני צריכה חיית טרף אכזרית לצידי, הקלייד לבוני שלי, הפרטנר שלי לפשע ולעולם האמיתי.. שיוך. אני מחפשת שיוך. בטבעי אני נמשכת אחרי היכן שהלב שלי נמצא.. והלב שלי מפוקס עליו כבר שנתיים.. לא מצליחה לשלוט בזה. אז לפעמים משתעשעת עם הרעיונות של לעשות רק מה שטוב לי אבל ה-כ-ל מה שיעשה לי טוב. בלי לפחד מההשלכות. לא מציאותי אבל משעשע לפנטז..

אמא טבע באה שוב לבקר אותי, כמו סופש שני אצל הורים גרושים. סופשבוע עם אבא וסופשבוע עם אמא. כושלאמא שלה. עוד מזל שהספקתי לפני כן להזדיין מלא. היצור האימתני הזה משביתה את השמחות במיטה שלי. משום מה בימים האלה של החודש (או יותר) אני הרבה יותר מחפשת את המגע. זה פחות הרגש או הרעיון של האורגזמה או הסקס, זה יותר המגע נטו. רבות מאיתנו גם ככה מרגישות מצורעות מינית בימים האלה (אני מרגישה ענקית, אוף שום דבר לא יפה עליי היום, אף אחד לא אוהב אותי) עטופות בתחושה מטופשת ונאחזות בכמיהה למגע מגבר, על אף ולמרות. כמיהה לחיבוק. חיבוק שיהפוך לליטופים לאורך חלקי הגוף, מתוחים יותר או פחות, נשיקות קטנות, ורטיבות מתגברת בין הרגליים..

רוצה שיגעו בי, גם עכשיו, שייחרט בי כמה אני מואר ומאירה גם בימים בהם לא מרגישה עצמי כך. שייחרט בגופי.

יש בי אהבה יחידה במינה בעולם כולו לאדם יוצא דופן. אהבה שאני מנסה לקצץ כנפיה ולהכילה בתוך כלוב. אולי הייתי צריכה לשחרר אותה לחופש האמיתי שלה כבר מזמן. אבל נקשרתי ולא יכולתי או רציתי לוותר. ועכשיו.. עכשיו האהבה הזו היא חלק ממני, כבר עמוק בפנים. הלב כבר נלקח בשבי האוייב. את איש מת מהלך. אבל בינתיים תלכי להזדיין. כלבה טובה.

 

 

chastityfmdm​(נשלט) - כותבת מהמם.. כיף לקרא :)
לפני שנתיים
יפעתי​(מתחלפת) - בכייף, תבוא כל יום ;)
לפני שנתיים
chastityfmdm​(נשלט) - תכתבי כל יום.. אבוא כל יום :)
לפני שנתיים
יפעתי​(מתחלפת) - חחח לפעמים צריכה. גם לחיות את החיים כדי לכתוב עליהם חח
אבל תודה, אשתדל ;)
לפני שנתיים
Aצועני​(אחר) - למה ככה ?
יפעתי את שווה לגמרי
לפני שנתיים
יפעתי​(מתחלפת) - חחח ברור שאני שווה
לפני שנתיים
Aצועני​(אחר) - הטיסה שלך ואייך את מעבירה את הדברים פשוט עונג
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י