לפני 6 שנים. 4 בנובמבר 2017 בשעה 20:16
יושבת על קצה הצוק, רגליים יחפות עם לק אדום מתנדנדות להן בילדותיות.
הפחד כבר סיים להאיץ את הלב, כבר סיים לטלטל את הנשמה.
עכשיו כשכל הנוף פרוס לפניך ולרגלייך, את היחידה שבוחרת אם לקפוץ ולתת לו לתפוס אותך חזק ובטוח שם למטה או תוך כדי הנפילה.
את שקטה, מרוכזת ומתחילה לספור לאחור, לוקחת תנופה קלה עם הידיים, נעמדת, מציצה, חסרת נשימה מפחד, עוצמת עיניים, נושמת עמוק, הברכיים מתכופפות קלות, לוקחת תנופה, שתי הרגליים רועדות, אך בטוחות ואת פותחת עיניים כדי לראות הכל, איך את משחררת, קופצת, נבהלת, נופלת, נאחזת באויר, צוללת, כואבת, מבועתת ו- שלווה.