אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני שנתיים. ראשון, 12 בנובמבר 2017, בשעה 22:23

לכמה וכמה אנשים היה מה להגיד לי על הפוסט הקודם בין אם בגלל ערבוב הסמים והאלכוהול או הקוק בפני עצמו.. אף אחד לא דיבר על הסקס, על הזרימה של שני אנשים בוגרים. אחד מהם הגדיל לעשות ופירסם הערה ברוח הדברים האלה. התלבטתי לרגע קט ומחקתי. לשנייה וחצי עוד התלבטתי, ש.. אולי לא כדאי למחוק כי.. שלא ייעלב.. ואז תפסתי את עצמי וניערתי את עצמי. בבלוג שלי אין דמוקרטיה. הדיעה שלי היא הלך הרוח. החוויות שלי הן הדרך. אלו שנכתב כאן עליהם צריכים לחוש בענווה לנוכח הזכות לחוות אותי. ככה מדברת מלכה.

להרים מבט, ללכת בגב זקוף, כל מה שחלמת לפני עשרים שנה מונח על מפתנך.
כל הניסיון שרכשת ברבות השנים פורש לפניך מבחר עצום של אפשרויות. נותר רק לשלוח יד ולקטוף.
פשוט, לא?

אבל משהו חסר. משהו לא לגמרי מתלבש טוב. ואני לא מדברת על המגפיים המדהימות שלי..
אני חושבת שאני צריכה לחזור לסצנה אקזביציוניסטית יותר.. להזיז את גלגל הזמן עשור לאחור. או במילים פשוטות אני צריכה קהל ואנשים וחברה והזדמנויות להוציא את הכייף ממני החוצה לעולם. להוציא את הסקס מחדרי חדרים. לחשוף אותו לציבור. לפחות גאוגרפית. פנטזיה אחת היא לפגוש כמה מהגברברים האלה במסיבה.. ולעבור אותם אחד אחד במהלך הערב.. ככה בפרץ של נוסטלגיה הורמונלית.. הזוכה בתואר האורגזמה המשובחת ביותר של הערב יקבל פרס: אותי ועוד בחורה שאבחר לשלישייה מענגת :) במבצע רק החודש!

חיוך פרוש על שפתיי.

הייתי אצל הפסיכיאטרית שלי היום. תנו לי לספר לכם, לכם- האנשים הזרים שלא יודעים מי אני, היכן אני גרה, איך אני אוהבת את הפיצה שלי או מה מספר חשבון הבנק שלי לתרומות למען הקהילה... :)  אז הייתי לביקור הרבעוני. באתי לבושה בקפידה, לחלוטין ייצוגית. מה שנקרא במסכה הכי טובה שלי. ואז בקול רגוע הסברתי לה שהיו שבועות קשים. שהיו חומרים שלא היו צריכים להיות. שעשיתי דברים. סיפרתי לה שמאז הפסקתי את הכדורים. שזנחתי את האלכוהול ועברתי לגראס. סיפרתי לה שכרגע זה מה שעושה לי טוב. אז היא אמרה שאם ככה כרגע לא נמשיך עם הכדורים ההם כי הם יתנגשו עם הגראס. כן. אבל להשיג לי אישור זה כבר יהיה בלתי אפשרי. פפפ..

בדרכי חזרה הביתה היום עברתי אצל הירקן למלא מצבורים של התרופה האולטימטיבית נגד דיכאון וחרדות. את הדרך ממנו הביתה עשיתי ברגל. בודקת את הסחורה במחצית הדרך. עד שהגעתי הביתה המחשבה היתה רחוקה מלהיות צלולה. זה היה מופלא.
אגאדיר קפצו לבקר עם אוכל למאנצ', ואיזה משחק במחשב שעוזר למח להמחק באלגנטיות. זה כייף, אבל אני צריכה אינטראקציה חברתית. הגיע הזמן לחדש מפגשים.

 

 

 

אייל121 - מוזמנת לדבר איתי בפרטי
את מיוחדת
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י