סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 6 שנים. 16 בנובמבר 2017 בשעה 5:52

 

יש משהו כל כך נינוח במקום הכלוא הזה שכאן, משהו כל כך קסום ביכולת להיות נקודה קטנה וחסרת משמעות עבור כל מי שעובר דרכי מבלי לדעת עלי דבר וחצי דבר מלבד מה שהחלטתי לכתוב ולהמציא על עצמי, מלבד בחירת המילים שלי, השירים שמתנגנים לי בראש.

 

יש לפעמים שמתחשק לי להיות אלמונית גם בחוץ. להסתובב ברחוב בראש מורם מבלי להכיר אף איש בעולם. שלא אצטרך להוכיח דבר, שלא אצטרך לעמוד בציפיות, שלא אצטרך לחייך או לבכות, שאתן לחיים לעבור לידי כמו בכביש מהיר עם אלפי מכוניות, שעוברות במהירות עד שאי אפשר בכלל לראות. שאוכל להסתגר בבית מתחת לפוך, בלי לקבל טלפונים מודאגים או אסופת מבקרים, רק אני והתה והעיתון והספרים הישנים.

ברגעים כאלו עוברת לי בראש השורה הזו מהשיר של חלפי, אותה שורה בה בחר אריק איינשטיין שתהא חרוטה על קברו. 

 

"אני מצמצם את עצמי לכדי נקודה אלמונית, שלא להטריד בגופי מלכויות" (אברהם חלפי)

 

 

.be

 

 

 

 

Mary Jane - יפה. מזדהה (:
לפני 6 שנים
מר ד' - וטל הירח כחצי כיכר לחם.
רקיע ערוך לסעודה.
נשמת העולם על שלווה מברכת
ועל אור כוכבים
בכל מאודה.

רעים נפגשו - ים גדול עם הערב.
שני רעים מתלחשים חבוקים על החוף.
השעה היא שעת התוגה המאושרת,
שעת הירח הטוב.

עת כל בני-אדם יערגו למרגוע
וללחם פלאים בדלות ערביהם.
ובברכם על הפת, לא יוכלו עוד לשכוח
את לחם האור המנחם.
לפני 6 שנים
Rrocketqueen - יפה
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י