כל כך הרבה כאב
ומרירות
ובושה
ועצב
אמרתי היום
שאני מרגישה כאילו מישהו חותך לי את הבטן מבפנים
עם הכאב אני יכולה להתמודד
החלק הקשה זה להעמיד פנים שהוא לא קיים
גם האנשים שיודעים שאני מתמודדת
לא תמיד מסוגלים לשמוע
כמה שחור וכמה כאב יש בתוכי
״איך את?״
שאל.
״אובייקטיבית או סובייקטיבית״
עניתי.
״ אובייקטיבית״
״היה סופש נחמד. צ׳וק קצת אוכל סרטים אבל יעבור״.
״יופי. נפגש מחר בעבודה״.
למה הוא לא שאל איך אני מרגישה סובייקטיבית
שאני עצובה ועל סף בכי כבר יומיים
הפרשנות שלי אומרת שאין לו כוח אלי
אבל זו רק הפרשנות שלי
כנראה שאת האמת אני לא אדע
הפרשנות שלי אומרת שלאף אחד אין כוח בשבילי,
האמת היא שלי אין כוח בשביל עצמי.
אני יכולה להתמודד עם עצמי,
אני יכולה להתמודד עם העולם.
אבל לעשות את שניהם זה קשה.
אם הייתי אוהבת לשתות
או לפחות כאב
יש מישהו ש....
אבל אני
ילדה טובה
ובעיקר
ונילית
ונמנעת
כי יש דברים שהתגובה שלי אליהם היא חרדה ברמות שמשתקות אותי. אז אני נמנעת מהם.
פעם זה היה לצאת מהבית.
היום זה רוב הזמן פחות גרוע.