סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 17 שנים. 22 בדצמבר 2006 בשעה 6:42

אתמול הלכתי לבקר בבית אבות סיעודי, דודה מבוגרת שלי. היא נפלה, שברה יד, ובאותו יום, נפלה שוב על היד השנייה, שהיא לא נשברה.
אחי ביקר אותה לפני, וקפץ אלי לאכול ארוחת ערב. הוא חזר מזועזע, ואמר שמצבה נורא.

נכנסתי לשם, היא היתה לבד. יושבת על כיסא גלגלים, מול שולחן האוכל, עם גבס על יד אחת, וסימני חבלות, ושיטפי דם, על כל גופה. רזה ביותר, ונראית פשוט נורא. כל כך נורא שבא לי לבכות.
האישה הזו, היתה בשואה, עם מספר והכל. עברו עליה כל כך הרבה דברים קשים גם חוץ מזה בחיים, שלא נדע. כמה סבל יכולה להיות מנתו של אדם בחיים ?

נתתי לה נשיקה, היא חייכה אלי, וניסתה לשמח אותי. ביקשה כל מיני בקשות, שפשוט לא יכולה לעשות בכלל. לא יכולה להזיז בכלל את כיסא הגלגלים. לא יכולה לאכול לבד. ניגבתי לה את הפה, נתתי לה לאכול קצת. לקחתי אותה לשטוף ידיים. היא אמרה שעייפה, ניגשתי להעביר אותה למיטה, אבל היא לא הסכימה. אמרה שצריך מיומנות, שהרי אחרת אפגע בעצמות שלה. היא חולה בסרטן סופני כבר מזה זמן, והוא פגע לה כבר בעצמות, שכעת חלשות ונוטות להשבר.

לפני שבועיים או משהו כזה, היא הגישה לי כוס תה אצלם בבית, והיא ובעלה, אירחו אותי.

אחרי כחצי שעה, הגיע בעלה, עם הפיליפינית שלו. נזפתי בו, איך זה שאישתו קצת לא מרגישה טוב, והוא כבר לוקח לו אישה צעירה.
נתתי לה, לשתות, מקופסת שימורים כזו של זקנים תשושים. ככה היא קוראת למזון הזה, ואומרת שהיא אוהבת אותו מאד. ניגבתי לה את הפה. ופשוט ליטפתי את ידה הכחושה. לא הצלחתי להמנע מלחשוב על הדמיון אל הפליטים במחנות, כפי שנתגלו בפתיחת השערים אחרי נפילת הגרמנים.

היא התמסרה למגעי, לבדיחות המטופשות שלי, כמו שאני אשבור לה את היד השניה, אם לא תיתן לי להאכיל אותה. אחרי כשעה, הוקל לה מאד. היא צלולה לחלוטין. שוחחה איתי על כך שלא רוצה להיות לנטל על בעלה, ועל המשפחה בכלל.

ישבתי שם שעתיים וחצי. והלכתי הביתה. אחרי שעה בערך, פשוט הלכתי לישון.

זה נורא הזיקנה הזו, הסוף הזה שמגיע, תמיד מותיר אותי מצומרר. לראות מישהו מת לו לאט לאט, דועך, עד שנגמר. להסתכל ככה למוות בעיניים, מזדחל לו בביטחה, ובעקשנות, ומכלה כל חלקה טובה.

פשוט נורא.

דולי .​(שולטת) - עצוב.:(
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - ממש
תודה
}{
לפני 17 שנים
Lady L - נורא קשה זקנה כזו,

נורא קשה מקומות כאלו שהטיפול לא מספיק ולא מספיק אישי וצריך עוד מישהו שיבוא מבחוץ ויטפל באמת.

לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - זה המקום הכי טוב שיש בארץ בערך.
תודה
}{
לפני 17 שנים
Lady L - או כמו שסבתא שלי נהגה לומר - המחלה הכי טובה לא שווה כלום.
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - לגמרי
}{
לפני 17 שנים
לי-אורה - עצוב גם מבהיל. התעלית ....והיא בטח נרדמה באותו ערב בחיוך.
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - תודה מתוקה
}{
לפני 17 שנים
דלפי דולפת - עצוב מאוד. זה מפחיד אותי הזקנה הזאת.
ועם כל ההתנערויות של משרד הבריאות במדינה שלנו כשאתה מגיעה לזקנה. אני מעדיפה למות צעירה.
ההזדקנות בארץ שלנו אם אין לך כסף פשוט מכערת אותך בסוף ימיך.

מחזקת את ידיך, המשך בביקורך אצלה ואל תשכח אותה אותה. למרות שאני יודעת שהביקורים במקומות האלה קשים נפשיים.
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - זהו שהיא נמצאת במקום הכי טוב שכסף יכול לקנות. ועדיין זה נורא.
}{
לפני 17 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - כל כך מבינה אותך צ'יטוש.

כשסבא שלי נפטר, מסיבוך של ניתוח, האשמתי את עצמי, מסיבות שונות במותו. הוא היה, ותוך 3 שעות, כבר לא היה לי סבא.

לאחר 6 שנים, קברנו את סבתא שלי, אישתו. נפשית, היא מתה כשהוא נפטר, אבל פיסית, היא התדרדרה במשך השנים, עד שבחודשיה האחרונים, למרות כל הנסיונות, והכסף והשקעת הזמן והמאמצים של כל המשפחה, היו חיים נטולי כבוד עצמי.

אז הבנתי, שהמוות של סבא שלי, תוך שעות, בכבוד, היה סוג של ברכה.

מאחלת לך ולבני משפחתך חיים מלאים ומספקים, עד לשניה בה הגורל קובע את הקץ.


}}{{
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - אמן כן יהי רצון
תודה מתוקה
}{
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - ועדיין, למרות הזקנה היא זכתה ויש לצדה את בעלה שאוהב אותה מספיק כדי לגרום לפיליפינית שלו לקחת אותו אליה. ויש לה אותך :)
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - זה הוא שלוקח את הפיליפינית אליה. הוא נוהג.
לא באמת יש לה אותי. אבל יש לה את הילדים שלה. אני שולי פה בכמות הצומי שאני מעניק.
תודה מתוקה
}{
לפני 17 שנים
@לוטוס@​(נשלטת) - ועל זה נאמר ונכתב בשיר .."אל תשליחני לעת זיקנה.."
ושרק ניזדקן בכבוד!
ועד אז צריך פשוט למצות כל רגע...
חיה היום כאילו אין מחר!
חיבוק}{
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - חיבוק
}{
לפני 17 שנים
venus in our blood​(שולטת) - הזיקנה היא השבריריות הכי קשה בחיים, וההתמתות מולה תמיד מביאה אותנו למקומות לא פשוטים.

אני מאמינה שהעשרת את הזמן הקשה הזה שלה, ודי מסכימה עם הדברים שנאמרו כאן- להזדקן יחד עם בן הזוג, הבעל, האהוב, לעיתים יש בכך נחמת- מעט.

שבוע טוב , צ'יטוס }{
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - תודה מתוקה
שבוע טוב
}{
לפני 17 שנים
להט ותשוקה{ס} - ציטה לא שולי בכלל דקה מזמנך זה חיוך עד לנפש שלה ..
הם הכי רוצים את הביקורים האלה הכי מתגעגעים לרוח הצעירה שאנחנו מביאים איתנו למקום שכולם שם
קשישים ..
כל כך חשוב להם שבאים לבקר .. אפילו לכמה דקות ואז הם מתנפחים מגאווה ועם ברק בעיניים מספרים שוב ושוב על הביקורים של המשפחה ..
הזיקנה זה דבר נפלא .. נכון שיש כאבים ומחלות ..

אבל אם היה לנו כמה רגעים לעצור את "העולם" ולשבת בנחת להקשיב לגעת לחייך עם הזקנים החביבים והאהובים שלנו .. הכל יכול היה להיראות אחרת .
}}}}}{{{{{
הם העבר ועליהם אנו בונים את העתיד }{
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - וואללה לגמרי
}{
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י