כמעט תמיד זה לא "או... או...", את יודעת, כמעט תמיד זה "וגם". הכוס אינה חצי מלאה או חצי ריקה, היא גם חצי מלאה וגם חצי ריקה. זה לא רק או חיובי או שלילי, או נעים או מכאיב, או מעצים או משפיל, זה גם זה וגם זה. זה הכל ביחד. וכך צריך לבחון, לחוות ולזכור את זה – עם הטוב ועם הרע ועם כל מה שבאמצע. והקשרים בין ה"גם" וה"וגם" משתנים. לפעמים הם משלימים ולפעמים הם מנוגדים, אבל כמעט תמיד הם הכרחיים אחד לשני. את מבינה למה אני מתכוון?
וה"גם וגם" הזה, הדואליות הזאת, יכולה לפעמים לבלבל, לסבך או לתסכל, כי לפעמים באמת שקל יותר לחשוב על משהו במונחים אבסולוטים, לשטח אותו למילה אחת או לרגש אחד, לתת לו להשתלט ולהתעלם מכל השאר, אבל צריך לזכור שני דברים: אחת - עצם קיומו של רגש נוסף לא מבטל או מפחית את הרגש האחר, ושתיים - שהדואליות הזאת היא היא מה שנותנת את המימד של העומק לרגש ולחוויה.
וזה לא תמיד פשוט, כי היחס בין ה"גם וה"וגם" הוא לא בהכרח (ולמעשה, בדרך כלל הוא לא) חמישים-חמישים, אבל אם מצליחים בכל זאת להסתכל דרך העדשה הזאת, יכולים לראות את העבר עם יותר חמלה וסליחה, את ההווה יותר ברור, ואת העתיד מואר יותר. תסתכלי אלי, חמודה. את מבינה אותי? את מבינה למה אני אומר לך את זה?
