לפני 6 שנים. 28 בדצמבר 2017 בשעה 18:05
כמה עצובה אני מסוגלת להיות
בלי שאף אחד יצליח להבחין ✨
פתאומית לעד
ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניךשהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה
היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה
(ל.גולדברג)
אורח נשוי(נשלט)
-
אנשים לא מבחינים כי הם לא יודעים להסתכל באמת. הכל מהיר. אינטנסיבי. מירוץ החיים. שואלים מה נשמע ולא שומעים את התשובה.
הקטע הוא שזה קורה לכולם.
הקטע הוא שזה קורה לכולם.
לפני 6 שנים
אָמָאזוֹנָה(אחרת)
-
מקווה שלי זה לא קורה, מקווה שאני לא מפספסת ומצליחה לקרוא בין השורות את האנשים שאני מחבבת.
לפני 6 שנים