מוצאת עצמי בימים אלה מנסה לברוח לתוך המוזיקה שלי בכל הזדמנות שניתנת לי.. כל הפסקת סגריה בעבודה, גם אם אין מספיק כאלה, מחפשת פינה שקטה לשמוע מוזיקה ולעשן עם הקפה. אחרי כל המעמסה המוחית במשרד... אבל לאחרונה משום מה אנשים תופסים אותי כדי לשבת איתי לסגריה. בגלל שאני האדם החברותי שאני, לא דוחה אותם מעל פניי.. אחד מהם הוא "אב הבית" בבניין, בעבודה. באמת בחור חמוד, בעולם מקביל יכולתי להתאהב בו, לעשות לו 2.4 ילדים עם 5 כלבים חתולים ושאר בעלי כנף ומשק, כזה אוהב חיות הוא.
..אבל לילית לא רואה בו אתגר.
הוא קטן וקומפקטי. וכאדם אין ספק שהוא עם לב טוב מדיי.
אז אולי לחווה?
ובכן, חווה דחוקה ככ עמוק, עסוקה במלחמת הישרדות יומיומית, שלא להחנק תחת משקלה של לילית..
אין בה אף פינה פנויה להתאהבות. הרגש תחוב עמוק עמוק פנימה.
הפינה היחידה שמכילה רגש ככ עוצמתי נמצאת בתווך בין חווה ללילית. My kind of Purgatory..
שם נמצאת האהבה הספק בריאה, ספק מועילה, ספק מפרה... לחבר. שלי. סוג של.
המקום הזה באמצע בין שתיהן הוא המקום הכי רגיש שלי. זו נק' התורפה. עקב האכילס. ובמקום הזה תמיד ימצא הרגש הכי חזק והכי קיצון. הוא תמיד יגיע בשילוב עם דמות שהציתה בנו את הרגשות האלה. כן, לכולנו יש מישהו בחיים (או היה) שמהווה את נק' החוזק ונק' התורפה. מישהו שמחזיק את הלב שלנו ביד שלו, בין אם נרצה או לא. קיומו מעמיד בפניך כמה אפשרויות. כל אפשרות תסיט אותך (ולא אותו) למעלה או למטה, לדרך אחת או לדרך אחרת לחלוטין, רק תבחר. זה לא באמת משנה.. הקיום שלו בחיים שלך יכול לשנות את מסלול חייך לכל כיוון. כזה הכח שיש בידיו. גם מבלי שינצל אותו. בדומה ל crossroad demon, לא משנה מה תבקש ממנו ומה תקבל- בסופו של דבר נשמתך תהיה בידיו.
מפחיד.
מעצים.
מרעיד.
מרגש.
It humbles
לא כולם חווים את זה במודעות. אבל אני יודעת. אני יודעת טוב מאוד איזו עוצמה יש לו עליי. בהרבה יותר מכמה שהוא חושב שיש לו. לו ידע ודאי היה עוד יותר נזהר בלשונו ובמעשיו איתי. ואולי עדיף ככה שאינו מבין. למרות אהבתו הייחודית אליי, אני ממשיכה לטעון שהוא יכול להכיל אותי רק עד גבול השפיות. ואולי טוב שכך, להותיר איזו פיסת נשמה ברשותי, למכור לשד אחר..
לילית כמלכתם - אשת אשמדאי - ידעה תמיד להוציא מגברים את השדונים הפנימיים שלהם, לסחוף לדרך הרעה, לפיתוי, לאיבוד שליטה. היא גם זו שמעודדת השחתת זרע לבטלה, אגב. אני לא יכולה שלא לחייך כעת על חווייה קטנה שלי מלפני כ-15 שנים שעלתה לי פתאום בזכרון. בזמנו זו היתה עבורי חווייה מעט טראומתית, היום זה מעורר גיחוך.
התכתבתי עם איזה בחור צעיר בן כעשרים מהשרון הצפוני. באיזה שלב קבענו להפגש, עלינו אליי חנון כזה במבט ראשון. לא היה לו איך לחזור הביתה אז נשאר לישון אצלי. הוא אמר שאין מצב בעולם שנשכב אז שאקח את זה בחשבון. אני חושבת שזו הייתה אחת הפעמים הראשונות שהרגשתי את לילית. היא לקחה אותו כמטרה. מלאכת הפיתוי לא ארכה זמן רב. הוא ברח לשרותים ומשום מה החליט שהרעיון הכי טוב זה לעטוף את הזין העומד שלו במיליון שכבות נייר טואלט כהגנה מפניי. זה לא עבד.
באיזה שלב לאחר ליטופים, חיכוכים וחשיפות קלות, כשהבאתי אותו עד הפתח למערת הפלאים הוא בעצמו חדר והדף עצמו שוב ושוב ושוב כנגדי, ממלמל לעצמו השד יודע מה על זה שזה חטא ושאני חייבת להפסיק עם זה. להפסיק עם מה? מה אני עושה? שוכבת על הגב עם רגליים מפוסקות ומחייכת אליו חיוך זדוני של ניצחתי אותך וגרמתי לך לזיין אותי כשאמרת שזה לא יקרה? אתה זה שמזיין ובכל הכח..
כשגמר הוא הדף אותי ממנו והתכדרר באחת מפינות החדר בוכה. אני עוד עמדתי שם המומה קלות, מנגבת ממני את הפאדיחה שלו, והוא התרומם אליי, שלח ידו לעבר תליון שהיה לצווארי באותם ימים (חמסה קטנה), תלש אותו ממני, השליך לצד השני של החדר והטיח לעברי שאני אישה רעה, שאני כוח האופל. טען כנגדי שהשחתתי את כוחות האור שבתוכו עם כוחות האופל שלי. כן. בדיוק במילים האלה. ואז קם והלך, מזל שלא טרק את הדלת ב5 בבוקר. יפ. סיפור אמיתי.
ואז הערב, הירקן שלי, כפרעליו, שמחזר אחריי כבר חודשיים, אחרי ישיבה בספסל ואחכ המשך שיחות בטלגראס, כותב לי "אין אין את פשוט בלי לעשות כלום עושה את זה. נוכלת קטנה." זהו, בכזו קלות הבנאדם נתן לי את Sto'Vo'Kor שלי.. מחמאה שאין שנייה לה. מבחינתי I've achieved Awesomeness!!! 😄 כן.. אני אשכיב אותו. הוא רק יעבוד קשה בשביל זה. ילד חמוד..
זו תקופתה של לילית.
אני יודעת שעליי להשיב לחווה את כוחה לפחות באופן חלקי, אבל כל פעם שהיא צצה היא מכאיבה לי. היא מזכירה לי את כל הדברים שבעולם מקביל רציתי והשגתי, הבעל עם הילדים והתוכי. לילית מגנה עליי בהדחקתה. לא חושבים על משהו אמביוונלטי- פחות מסתכנים בכאב לב. הימים האחרונים חווה מפגיזה אותי מבפנים. לדעתי היא הרגישה. ידעה שזה יבוא. וכשהמסיבה הזו פתחה צוהר לעולם של סדום ועמורה מהסוג שאני אוהבת להשאב לתוכו, היא שלחה קריאה לאוויר העולם, מעין אקו שלא הפסיק להדהד בנשמתי, סוג של hail mary בנסיון נואש להשיב את הנפש הרכה שלי, להמנע מחטא, להצמד לטוהר ולחלום הורוד, לחדי הקרן והלבבות של וולנטיין בחודש הבא.
אני מרגישה את המאבק שלה בי מבוקר עד ערב. לתת לחווה את מבוקשה אומר לפרק לגורמים את החיים שלי הנוכחיים (שבניתי בעמל וכאב רבים) ולהתחיל מהתחלה. זה לא מסתדר עם תכנית ההשתלטות של לילית. כלל וכלל לא. היא.. היא כובשת עם הדברים הכי מפתים, הכי מענגים, הכי מבטיחים.. לא סתם כיכבה במסיבה הזו.. היא תכבוש את העולם. המצודדים בה לא מבינים שכדי להשאר אני במקביל להתחזקות שלה מצריך גבר חזק, עוגן של ממש, מישהו שימרכז אותי. אחד שאפילו היא תקשיב לו. ולמצוא מישהו שישמור על עמדת הכוח מולי, מולה ויתמרן בשתינו בהצלחה יתרה לאורך זמן- קשה.
זו תקופתה של לילית. ללא ספק.
Something’s got a hold on me, yeah (oh, it must be love)
Oohoh, something’s got a hold on me right now, child
(Oh, it must be love)
Let me tell you now
I got a feeling, I feel so strange
Everything about me seems to have changed
Step by step, I got a brand new walk
I even sound sweeter when I talk