המילה פוליאמוריה תמיד עושה לי קרינג׳.
אני לא מתחברת. לא מגדירה את עצמי ככזו.
אני חושבת שזה אחד המקרים שבהם הגדרה יכולה לפגוע.
כי זה מרמז על כך שאין כללים. שכולם על אותו עמוד (אהבה, שיתופיות, חופש בלה בלה בלה) וכולם מדברים את אותה השפה.
לדעתי זה בדיוק הפוך. ככל שמסבכים מערכות יחסים ומוסיפים להן עוד גורמים, כך גובר הצורך בכללים והגדרות ברורות של מה בסדר ומה לא בסדר.
זה שאני פתוחה, לא אומר שאני פתוחה להכל.
זה שאני רעיונית פתוחה למשהו, לא אומר שאני פרקטית מוכנה.
זה כל כך מורכב. ועוד יותר בבדסמ, כי בבדסמ באופן אינהרנטי נשברת הסימטריה.
אני בעיקר מאשימה את עצמי (א. כי זה מה שאני עושה בדיפולט וב.) כי לא שאלתי, ולא נזהרתי על עצמי, וזה לגמרי עליי.
אבל אתה יודע מה...? אתה גם לא אמרת. אתה לא באת והסברת את תנאי המשחק. אתה פשוט התחלת לשחק, והיה כיף, ואני זרמתי, והיה כיף לזרום, אבל כשלא יודעים את החוקים אי אפשר לנצח.
זהו, זה כל מה שרציתי לומר.
ילד קקי.
אם תשבור את הצעצוע אז לא יהיה לך במה לשחק.
}{
נ.ב. אתה יודע איך שומרים על צעצוע מפני נזקים? קוראים את הוראות היצרן.
(: