הגננת, נפגשת כרגע בביתנו, עם סאב. היא דומית לגמרי עכשיו, אפילו כלפי. מחלקת בקשות בתקיפות, ומצפה לציות, גם מצידי. קשה לי קצת עם זה. מצד אחד אני רוצה לתת לה ספייס להיות דומית במפגש הזה עם הסאב, מצד שני, אני לא אוהב שהיא ככה מולי. אני לא רוצה לפגוע בדומיות שלה. אני מניח, שהיא פשוט, לא יודעת כיצד לתמרן, בין הדום שלה, לסאב שלה. זה מקום לא פשוט. אין לי צורך לעשות רושם של דום עליו. הוא לא נושא בעיני, הוא שלה, בשבילה בכלל. לא פועל ממקום של אגו, בכלל. לא איכפת לי מה יחשוב על היחסים בינינו, לא איכפת לי לספק לה את הצורך שלה, לספייס הדומי הזה שלה. אבל באיזה מקום, זה נהיה לי מספיק לא נעים, כדי לשנות את הסיטואציה. בחרתי להתנתק. הכנתי להם את התה המפורסם שלי, ושקעתי בכלוב, בעצמי, במוסיקה. היא ביקשה שאהיה איתם. אמרתי לה שלא. או אז הלכו לסלון. יותר טוב ככה, יותר נכון.
שיהיה לה/להם בהצלחה. לי אין מקום שם באמצע.
הזוי.
לפני 17 שנים. 3 בינואר 2007 בשעה 19:33
