סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 6 שנים. 17 בפברואר 2018 בשעה 22:16

את הלילה שלך, שעזבת לבדד,
שעמד על דלתייך סחרחר משיאים,
שנשא את חוליי המוקדש לך לעד,
שידע לענות רק בשמך האחד,
את הלילה שלך מרגיעים, מרגיעים.

בידי שנגעו בך דועך השרב.
מה יקרו לי חיי שהיו הדומך!
את זרה! את זרה! אל תבואי עכשיו!
התוגה שעזבת פה גדולה כה ממך.

באחרון נרותיו - בשביל מי הדלקתים? -
כבר עומם המשתה אשר אין לו שילום.
רק הרעם אי שם עוד גורר רהיטים.
רק ענק מחייך ושותק על לא כלום.

אל תבואי עכשיו! ילד מת בחיקי.
את נשכחת. עיני המראה עצומות.
בחדרי העולם הגדולים, הריקים,
גם צחוקך יבהל מעצמו.

 

(אלתרמן)


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י