שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים

לפני 6 שנים. 13 במרץ 2018 בשעה 18:43

הודעה מצפצפת ....
"היום בשעה 17:00 תחכי בכניסה לחורשה. תלבשי שמלה שחורה צמודה כמו שאני אוהב . את חגורת הביריות והגרביונים שקניתי לך, עם עקב תואם. שימי בתיק כיסוי עיניים."

אני קוראת את ההודעה ומרגישה את קן הדבורים בבטן מתחיל לגעוש ואיתו ההרגשה החמימה הזו הבלתי נשלטת בין רגליי.

קיבינימט, חושבת לעצמי, הוא יודע לעשות לי את זה תמיד לפני ישיבות משעממות ככה שהרטיבות הזו תזכיר לי אותו.
מחייכת. מתה עליו. מעניין מה הוא זומם.

הישיבה עוברת לאט וגם השעות שאחריה. בינתיים חושבת על ההתארגנות.
מעניין... הוא לא ציין תחתונים וחזיה אבל הדגיש גרביונים וחגורת ביריות . הוא מאוד מדוייק בהנחיות שלו.
מתלבטת אם לשאול או ללכת עם תחתון וחזיה. מחליטה בסוף שכן. מקסימום הוא יעניש אותי, חושבת בהתגרות ומתרגשת בתוך תוכי.
מגיעה הביתה, מתקלחת, מתאפרת, מתבשמת והרטיבות בין רגליי מתגברת ככל שעוברות הדקות. עומדת מול הראי ....
מביטה בעצמי. מסדרת את השיער ומתקנת תיקונים אחרונים.
מגיעה לדלת ונעצרת וברגע אחד מחליטה שאני גורה טובה מידי ולא מתגרה באדון.
מורידה את החזיה והתחתונים, זורקת אותם על הספה ויוצאת אל הדרך.

השעה 17:00 אני כבר ממתינה פה כמה דקות.
לא מקום הכי סימפטי בשעות בין ערביים.
צלצול הודעה.
גורה טובה. שימי את כיסוי העיניים ואל תזוזי עד שיבואו לאסוף אותך
זרם חד עובר בעמוד השדרה מהראש אל בין רגליי. התרגשות מהולה בפחד מציפה אותי.
שמה את כיסוי העיניים והמחשבות רצות. מה הכוונה יבואו לאסוף אותי??!! מי מה למה איך.. למה הוא מתכוון? למה הזמן לא זז? נו כבר שיגיעעעעעע.
אחרי זמן שנראה כמו נצח רכב נעצר מולי.
אני לא יודעת אם הפחד משתק אותי או זו הצייתנות שנטבעה בי.
דלת נסגרת צעדים קרבים אליי.
יד עם כפפה מלטפת אותי.....
"אדוני?" שואלת בלחש. אין תגובה ...... כל חושי צורחייייים. מחפשת סימנים שאוכל להרגע.
מרגישה את קולר הקטיפה שלי נכרך על צווארי.
נרגעת . ידעתי שהוא שומר עלי. חיוך מבצבץ מבין שפתיי העליונות ופרץ של רטיבות וחום משפתיי התחתונות...
הוא מושך אותי ומעלה אותי לארגז הטנדר שלו על ארבע.
ריח השמן והמתכת לא משאיר לי ספק: זהו אדוני.
נוסעים מעט ואז הרכב נעצר, הדלתות נפתחות. אני מרגישה את מבטו בוחן אותי... הוא מרים את השמלה ומלטף את ישבני ליטוף עדין אוהב ומשייך.
ואז נותן משיכה ברצועה ואני נמשכת אחריו.
אויר הערב צונן ופטמותי כבר זקורות.
הוא מפשיל את כתפיות שמלתי וממומלל את פטמותי. מחבר זוג מצבטים עם משקולת קטנה ואני גונחת .
שששששששש עדין נשמע מבין שפתותיו ואני נדרכת ונאלמת.
"יש מולך שולחן ... תעלי עליו ותעמדי על שש."
הוא עוזר לי ואני מתמקמת.
"גורה טובה."
הוא מנמיך לי את הראש ומצמיד לשולחן, לוקח את הצמה שלי ... וטאח טאח יורה שני מסמרים לשולחן העץ. מהבהלה אני מרימה את הראש אבל הצמה נמתחת והכאב בראשי מזכיר לי שהוא מהיר ממני ואני כבר ממוסמרת לשולחן.
הוא מצמיד את ידיי לצידי הגוף,כורך רצועת עור וטאח. ממסמר גם אותם.

כנ"ל לרגליי.
אני שומעת אותו מניח את כליו.

הוא מלטף את רגליי מהקרסול עד לירך, מרים את שולי שמלתי וחשף את ישבני לצינת הערב.
"קריר לך גורונת?" שואל תוך כדי שהוא מלטף את ישבני ברוך.
"כן אדוני..."
"טוב. תספרי עד עשר ויהיה לך חם."
כולי נרגשת. אדם אחר שהיה שומע את השיחה לא היה מבין אבל..... פאח! כאפה נוחתת על ישבני, מזרימה אנדרפינים ישר למוח שלי ואני בכאב מהול בעונג גונחת: "אחד אדוני..." והוא ממשיך.
אחרי עשר באמת כבר לא הרגשתי קור אלא רטיבות נוזלת לאורך ירכיי.
"כעת גורה, הגיע הזמן לאמן אותך." 
אני מרגישה אותו מעסה את פי הטבעת שלי ולאט לאט מחדיר אצבע. אני חייבת לאונן אבל ידיי קשורות מה שנותר לי זה לגנוח.
ואני גונחת ומתפתלת כאשר כבר שתי אצבעות שלו מפסקות את ישבני.
והוא בשלו. בשקט ובהתמדה הוא ממשיך להרחיב אותי ולהכין אותי...
אחרי כמה זמן הוא מפסיק.
"הישבן שלך רפוי גורה?"
"כן אדוני."
"יופי. הכנתי לך הפתעה"
"אני יכולה לאונן אדוני?"
"פאחח.... הכאפה שנוחתת על ישבני בהפתעה גמורה לא משאירה מקום לספק.
"סליחה אדוני."
הוא מקרב אליי משהו שמרגיש כמו פלאג אנאלי גדול. לאט לאט הוא מחדיר אותו לתוכי בתנועות עדינות ותוך כדי שהכלי האימתני הזה מרחיב אותי יותר ויותר הוא לוחש לי מילות הרגעה ואהבה. אני מרגישה איך אני נפערת עוד ועוד עד שפתאום שרירי פי הטבעת מתהדקים ואוחזים בעקב הפלאג .
"יווווווו הצלחתי, אדוני!" אני קוראת אליו בשמחה. "קיבלתי אותו!"
הוא נושק לי ברכות נשיקות קטנות מבסיס הגב ועד לפתח הישבן.
" כל הכבוד גורה, כעת הגיע הזמן שתאונני. או שבעצם לא ... "
ואני מתחננת אליו "בבקשה אדוני, אני חייבת לגמור..." אני ממש על סף דמעות.
מרוב חרמנות לא שמה לב למתרחש מסביב. כיסוי העיניים והפלאג האימתני בתוכי והעובדה שהצלחתי לרצות את אדוני...
כאילו משום מקום אני מרגישה אותו חודר אלי במכה אחת חדה.
אוחחחחחחחחחחח כןןןןןןןןןןןןן אדוני תודהההההההההה.
אני גומרת ברגע והוא ממשיך לזיין אותי חזק עוד ועוד. אני קוצרת אורגזמות אחת אחרי השניה עד שהוא בשאגה של אריה מתיז את מטענו.

שנינו מתנשפים .
הוא נושק לישבני האדום.
בתנועות עדינות מוציא את הפלאג.
אני מרגישה מרוקנת לחלוטין. מרוקנת ורפויה.
הוא מחזיר את השמלה למקומה ומכסה את ישבני. משחרר במהרה את כל המסמרים ומרים אותי. מחבק אותי חזק. "את גורה טובה." אומר ונושק לי ואני בחיוך מטופש רוגשת מבפנים.
הוא עוטף אותי בשמיכה ומוביל אותי לטנדר.
שוב אני שומעת את דלתות הארגז נפתח ואני מוכנסת פנימה.
מתכרבלת על רצפת הברזל.
הטנדר נעצר. הוא מוציא אותי. נושק לי על המצח.
"תספרי עד עשרים ותורידי את כיסוי העיניים. טוב, גורה?! "
"כן אדוני." אני מחייכת.
דלת הטנדר נטרקת.
הוא נוסע .... ואני סופרת כמצוותו ומורידה את כיסוי העיניים.
והנה אני מול דלת ביתי.
נכנסת פנימה. רואה את התחתונים והחזיה זרוקים בכניסה. באמת שהייתם מיותרים ... 

אוצר2020צרות - אם זה אמיתי את גדולה מהחיים אבל הוא יותר❤
לפני 6 שנים
קתרין​(נשלטת) - זה לא אמיתי. זה סיפור.
:)
לפני 6 שנים
בלן - אכן חבר מוכשר ואמיתי💖
לפני 6 שנים
קתרין​(נשלטת) - אכן מוכשר
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י