פתאומית לעד

אלא שעצמת ההתרגשות מהריגוש עצמו, העבירה בו רטט קל בחיבור המדגדג שבין המפשעה ללב, והוא עצר לרגע כדי לתת לתחושה הנעימה הזו לההדהד עד תום.

אחר כך רשם את המספר בנייד שלו ובמשך דקה ארוכה לא הצליח לחשוב על השם שיעניק לה כדי שיהווה סימן למה שתהפוך להיות עבורו בהמשך, בסוף הסתפק ב ימית, בלי שום תוספת מלכותית, כיאה באופן המושלם למדונה שכמותה.

לשמחתו לא הכיר לפני כן מישהי אחרת עם שם כמו שלה וכשהקליד את האותיות שחברו יחדיו ל "ימית" חשב כמה מיוחד השם שלה מדמיין כיצד יצליח לכבוש אותה ואיך ירגיש כמו מי שכבש בחזרה את חצי האי סיני, אבל רק לעצמו.

עם כל המחשבות המטופשות האלו הסתובב מהסלון למטבח, לחדר השינה וחזרה, בסוף התיז על עצמו כמה רסיסים ארוכים של בושם ויצא לקראתה. 

אבל לסיפור שלנו אין הפי אנד, אין סיומת של זיקוקי דינור או תחילתה של אהבה זוהרת ויפה, אין בה משחקי שליטה שיהפכו אותה ברגע מכושף אחד לשפחה המבוקשת או יגרמו לו להפוך עורו ולהיות לעבד הנרצע תחת רגליה המושלמות של הוד נסיכותה.

לסיפור שלנו יש סוף אמיתי, כזה שבאמת קרה. כזה שגרם לו להבין מהר מדי שמתחת ליופי הכובש והמילים המושחזות ומצוטטות היטב, מסתתרת חיה פצועה מדי הנואשת לתשומת לב ולא מישהי שניתן לרקום איתה בדל של חלום, ודאי לא מי שיכולה לתת משהו מעצמה, אלא אחת שיודעת בעיקר לקחת..

✨ המשך בהמשך...