מכל הדברים שיכולתי להתגעגע אליהם במינוי זהב, אני מתגעגעת להתראות.
אני אורחת רחוקה פה... מגיעה אחת לחודש חודשיים כשפתאום העצב משתלט בנקודות שאין למי לספר. ואז אני לא יודעת מי כתב פוסט חדש, או מי הגיב לי, או עשה לייק. כך שלמעשה כל המילים שאני מגבבת פה... הם עץ שנופל ביער ואין איש ששומע אותו.
ואולי בתוך השקט הזה אפשר לספר שסוף סוף מחקתי את הטלפון של אלירן. למי אכפת סתם שם פרטי שנזרק פה לאוויר. לא קשור לאתר. ״סתם״ בחור שיצאתי איתו פעם מזמן... שנתיים עברו. מאז שהתגרשתי היו לי שני קשרים שחשבתי שאולי יהיו יותר. הוא היה אחד מהם. אהב אותי. למרות הכל. ונעלמתי לו. כי נכנסתי לדכאון עמוק.
אחרי חצי שנה שנמחקה לי מהחיים נפגשנו שוב.
שכבנו, וזהו.
הוא כבר לא אהב. וכבר לא רצה. וכבר לא דיבר על החלום לארבעה ילדים שכבר יש לשנינו, שניים לכל אחד, ועוד ילד אחד משותף.
אחרי חודשיים עשיתי הפלה. לא סיפרתי. אם נודה באמת, לא הייתי בטוחה אם שלו.
שנתיים עברו ועדיין לפעמים בדקתי את הווטסאפ שלו. אותה בחורה הופיעה שם אבל בכל זאת בדקתי פעם ב.... לראות אם אולי...
היום בדקתי ככה על הדרך.
בתמונה עדיין הוא
עדיין הבחורה
ובינהם תינוק קטן. או תינוקת.
וסוף סוף מחקתי את הטלפון שלו מאצלי.