אתה יודע משהו?
אני אוהבת אותך.
אבל לא סתם, אהבה רגילה כזו, אלא אהבת אמת. אהבה מטורפת. ממכרת. כזו שגורמת לי לרצות עוד ועוד ממך.
ולא משנה לי אם נהיה ביחד שבועיים רצוף, אחד בתחת של השני, כל היום יחד - ברגע שתלך יתחיל המחנק בגרון והספירה לאחור עד למפגש הבא.
אני יודעת שאתה נותן לי המון אבל אני רוצה כל כך הרבה יותר. כן, אני יודעת שאני קצת קיצונית אבל כזו אני. אתה כבר יודע את זה. מה לעשות, אני מכורה אליך כמו לסם. לא יכולה בלעדיך. צריכה אותך איתי 24/7. מלטף וסוטר, אוהב ומכאיב. מסתכל לי בעיניים.
אתה האוויר לנשימה, הסיבה לקום בבוקר, הדבר הראשון שחושבת עליו כשקמה והאחרון כשהולכת לישון. וכשישנה חולמת עליך. וכשמדברת עם חברות מדברת עליך. וכשחולמת בהקיץ מדמיינת אותך.
אתה.
אתה כל העולם שלי. נכנסת והבאת איתך כל כך הרבה אור ושמחה לחיים שלי. נתת משמעות. אתה גורם לי להרגיש נאהבת, נאהבת באמת. גורם לי להרגיש חשובה. גורם לי להרגיש שייכת. שאולי בכל זאת אני כן נשלטת טובה. שאולי אני כן שייכת לעולם הזה. אולי פשוט כי עד אותו הרגע אף אחד לא ידע לקבל אותי כמו שאני וכל אחד ניסה לשנות, וגם אני ניסיתי, אבל זה לא עבד.
ואז אתה באת.
ואני לא חושבת שאמרתי לך מספיק, אבל תודה על מי שאתה. תודה שבחרת אותי. תודה שגם אחרי שחשפתי את עצמי לגמרי מולך, עדיין נשארת.
אני משתדלת לא לספר לך שקשה לי לפעמים כי אני יודעת כמה זה מבאס אותך, וזה הדבר האחרון שרוצה. אז אני לא מספרת לך שכשאתה הולך, אני עוד מציצה מבעד לוילון ומביטה בך עד שאתה נעלם לגמרי מן האופק. ושאני קופצת מכל הודעה או שיחה שלך, ממהרת להיות זמינה בשבילך. ושאני מתכננת בכל פעם מחדש את המפגש שלנו. מה אלבש, ואיזה בושם אשים, ואיך אחבק אותך, ואיך אנשק אותך.
קשה לי כשאתה לא איתי. אני מרגישה לא שלמה, חצי בנאדם. כאילו לקחו לי את האוויר לנשימה.
וכוס עמק.
אני בכלל לא במחזור. מה נסגר עם ההורמונים שלי?!
אני לא יודעת להסביר למה דווקא היום אני מוצאת את עצמי ככה.
אולי כי הריח שלך עוד עלי, אולי בגלל הסימנים שעוד טריים, אני מוצאת את עצמי מכורבלת במיטה אבל אתה לא פה...
מי ינגב את הדמעות הפעם?