פתאום קלטתי שגילי הוא חצי מגיל המדינה. מגניב. אני אוהבת כשמספרים מסתדרים לפי לוגיקה.
התחלתי סדרה של טיפולים אלטרנטיביים.
המטפל עודד אותי להיות מי שאני, לספר הכל. לשתף. להיות מי שאני. לשלוח הודעות בכל שעה, גם מחוץ לטיפול.
אבל... אני יודעת שאני לא תמיד בסדר בראש. אני יודעת שיש ימים שעדיף שאני לא אדבר. ובכל זאת כן דיברתי כי... אני זקוקה לזה. במיוחד בימים שבהם המחשבות נכנסות ללופים. כמו אתמול.
היום הוא אמר שכדאי שאני אחשוב אם אני רוצה להמשיך כי נראה שאין לי אמון בו ובטיפול. אמרתי דברים קשים אתמול... אבל לא אמרתי שאני רוצה להפסיק.
אז הוא אמר ״נראה לי ששנינו צריכים הפסקה״.
אוקי... היו עוד כמה התכתבויות ואז הוא רשם שעדיף להפגש פנים אל פנים ולדבר על זה. אני לא יודעת אם אני אצליח.
בפרשנות שלי, מטפל עם נסיון של עשר שנים חושב שאני ... לא יודעת מה הוא חושב האמת.
בנאדם חרא?
לא שפויה?
לא נתנת לטיפול?
ממש לא יודעת.
