ירוק: התגעגעת אלי?
אפור: להפליא. אפילו בבקרים התגעגעתי. איפה היית?
ירוק: מ'זתומרת? בבורנאו. אתה זוכר שליוות אותי לשדה התעופה? עזרת לי לקנות כרטיס באינטרנט?
אפור: לא.
ירוק: אתה לא זוכר שנפרדת ממני לפני חודש ואמרת שאתה לא יודע איך תסתדר בלעדי?
אפור: לא זוכר שנסעת. חשבתי שירדת עם הזבל או משהו וזאת אחד הבדיחות שלך.
ירוק: אתה רואה, בדיוק בגלל זה אני לא רוצה לגור איתך.
אפור: מה שמזכיר לי שתכלת באה לגור בחדר שלך כשלא היית והדברים שלך בקופסת קרטון למטה.
ירוק: מה?
אפור: לפחות הם היו שם כששמתי אותם שם. עכשיו כשאני חושב על זה, לא ראיתי אותם כבר כמה זמן.
ירוק: יום אחד ימאס לי ואני אלך ואז יהיה לך שותף שאולי לא מעריך את ההומור המחורבן שלך כמוני.
אפור: יום אחד אולי אני אעשה מנוי לחדר כושר. אבל זה לא אומר שאתה רואה אותי עכשיו על אופני כושר עם אימונית צמודה ובקבוק מים אופנתי, נכון?
ירוק: אני איכשהו מרגיש שהאלגוריה הזאת תביא אותנו לחלק הדידקטי של השיחה שלנו.
אפור: אני לא יודע על מה אתה מדבר. רק רציתי להגיד שלכל זוג יש גבולות משל עצמו.
ירוק: [שותק. מתבונן בתקרה בעניין, מנסה למצוא שם עקבות של ג'ינג'יות. אפור מביט עליו במתח.]
לחישה מצד הבמה: ירוק! "מה הגבולות שלך, אפור?"
ירוק: [שורק]
לחישה: השורה שלך היא "מה הגבולות שלך, אפור!" נו!
ירוק: באמת יום מאוד נעים היום. [אפור מביט בו, ובנקודה לצד הבמה, במתח. לבסוף:]
אפור: מה הגבולות שלי, ירוק? באמת טוב ששאלת!
ירוק: לא שאלתי, זאת בטח הייתה הטלוויזיה של השכנים. מה בישלת לנו היום?
אפור: אפונה בכוסברה.
ירוק: זאת אלגוריה מעניינת.
אפור: איך היה בבורנאו?
ירוק: גשום.
לפני 18 שנים. 12 במאי 2005 בשעה 21:38
