רק דת כמו היהדות מסוגלת להכניס למסגרת המצוות שלה הוראה כמו "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
שמחה לא נמצאת באוטומטים שלנו, הרבה יותר קל לנו להתבכיין, להתקרבן ולומר "הא לך עולם אכזר".
לשמחתנו (סליחה, סליחה, אתם לא חייבים), יש לנו מספיק חגים שבהם מצווה עלינו לשמוח וכך יוצא שמפעם לפעם אנחנו מחייכים בפקודה.
היום קראתי על איזה מחקר חדש, שקובע שאופטימיות חשובה לאריכות ואיכות חיים עוד יותר מגורמים אחרים כמו אי עישון, תזונה נכונה וכדומה. עלצתי מיידית (תאמינו לי, לי זה עלה יותר) - לפחות כאן יש לי יותר סיכוי.
אז זהו, החלטתי על פרויקט "שבוע האופטימיות". השבוע אנסה לראות את החיים בוורוד נו מטר וואט (דה פאק). זה אולי לא יוסיף אפילו 30 שניות לחיי מלאי המתח, אבל זה לפחות יהיה ניסוי מעניין במשמעת עצמית.
***
וכבר אמרו חכמינו - זה לא שאני עצבנית. מעצבנים אותי.
לפני 17 שנים. 21 בינואר 2007 בשעה 8:42
