למה לא?

אלוהים. גם ככה קשה לי, בכלל בלי לחץ של זמן, אז שתי דקות???

נועלת את הדלת, מרימה את שולי השמלה, דוחפת באגרסיביות יד לתוך התחתונים, רטוב או לא רטוב, 2:00 דקות. אין זמן לליטופים, לסיבובים, לנסיונות של מקצבים שונים, 01:40. אין זמן למחשבות, לדמיונות, לזיכרונות של תמונות וקולות, להצצה בהתכתבויות, 01:10. לחץ, פחד, הכל מכווץ, דופק מואץ, רעד, זיעה קרה, 00:40. שקט, מוח מתרוקן, אין תחושה באצבעות או שם למטה, מכריחה את עצמי להתרכז ולא לצוף, 00:14. זה קרוב כל כך, אני מרגישה את זה, הוא יהיה מרוצה? תפסיקי לחשוב סתומה, 00:05. הוא יאהב את זה, זה שלו, בזכותו, הלם, 00:00. 

אפשר לחזור לנשום. כולה 2 דקות, קטן עליי. פעם הבאה דקה.