לפני 5 שנים. 4 במאי 2018 בשעה 4:33
יום אחד עוד אלמד לאחות קרעים
אולי אהיה תופרת
אתפור שמיכה גדולה לאנשים שאיבדו הכול
בחלומם אתפור פנס קטן לדרך
אתפור כנפיים של זרזירים לגנרלים
בצמרת
אחר כך אפשיט אותך בכל מובן
שתשאר גלוי ופשוט כאור היום
ומבגדי האהבה
אקח ואתפור אוויר שיהיה לי
חמצן לנשום
ויום אחד עוד אלמד ללקט פירות
אולי אהיה סופרת
אספור מטע של מעשים טובים שעוצרים מבול
אספור תשובות טסות ברוח הדוהרת
ואת כוכבי המשאלות הדולקים
בשמי הערב
אחר כך אספור אותך בכל מובן
כל מה שיש ואין יספר לאור היום
ואת ספירת האהבה
אזכור בימים שלא יהיה לי
חמצן לנשום
* צרויה להב