לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mary's

לפני שנה. ראשון, 20 במאי 2018, בשעה 13:31

דוקאביב בסינמטק.

התגלגלתי לסרט בשם ״הגרמני״, שמספר את סיפורה של במאית דוקו שעשתה לה מנהג להפוך את מערכות היחסים שלה לסרטים קצרים ומטרידים. על מנת לסבר את האוזן, הסרט הקודם, הראשון שלה, נקרא ״החבר הערבי שלי״. הפעם מדובר בבחור גרמני נאה למראה, תמיר, חיוני ובעל זיק פרברטי לא מבוטל, שהגיע ארצה, שטוף תסביכי שואה, למצוא מענה לנפשו המסוכסכת.

רצה הגורל ואותו גרמני חביב וכפייתי-משהו מצא עצמו בפתחה של אותה במאית, שדומה כי עיקר יצירתה הטרלת גברים תוך בימוי מתועד של מערכות היחסים המעוותות הנרקמות ביניהם. על הדרך היא מקדישה חצי שנה מחייה לכל מערכת יחסים מתועדת. בקטנה כזה. העיקר היצירה. 

ובכן, לה יש בית ישן ורעוע השייך לסבתה ניצולת השואה, לו חסר מקום לישון. הוא מציע בחיוך תם ושובה לב להיות העבד שלה ולטפל בכל מה שדורש טיפול, תוך ציון כי ״זה בגנים שלך, תעבידי אותי״, היא נענית בלי דעת, ובראשה התחמן מריצה, תוך כדי, בקשות לקרנות מימון לדוקו החדש.

בחלוף חצי שנה העבד כבר לא עבד, אלא פקעת עצבים נוירוטית וחבית נפץ אנושית: הגברת פאסיבית, מלוכלכת, לא יוצאת מהמיטה, סרוחה בבלאגן איום, בלתי נסבל, אינה מוצאת ידיה ורגליה, חסרת תכלית ומטרה, לא ממטירה פקודות, לא מנצלת כוחה לרעה, אף לא לטובה, בקיצור, אסון. 

הגברת, מצדה, נרפית ומטרילה לסירוגין, ככל הנראה, במטרה להגיע להישגים בסרט. שלא ישעמם לצופים. באחד הקטעים המלבבים, מתחוור כי התעלמה תקופה ממושכת ממכתבים מממשלת גרמניה ועל כן שללו לסבתה, שנמצאת בבית אבות על ערש דווי, תגמולים המיועדים לניצולי שואה. בנונשלנטיות ישנונית, כלאחר יד, היא מטיחה את האשמה בגרמני החמוד, שכלל לא ידע על אותם מכתבים, ובייחוד לא שיער בנפשו כי ניתן להתרשל עד כדי כך במילוי חובותיך הלאומיות, האזרחיות והמשפחתיות, באופן החוטא חטא כה גס לערכי האחריות האישית, היעילות הקפדנית והארגון המאפיינים את ליבת הרוח האנושית. ממוטט מרוב רגשות אשם לא-לו, חוסר הוגנות וחוסר גרמניות, הוא צורח, כאדם הנמצא על פי תהום: את לא מתביישת? לא קיבלת חינוך?!? 

מפה לשם מערכת היחסים מדרדרת למפגן סאדיסטי של מאזוכיסט מתוסכל המתעמר בטרולית שמגיעה לה כאפת יישור. היא חוטפת קצת, קצת בוכה, קצת מייבבת, דרמה בזעיר אנפין.

 

מוסר השכל? כשיש לך עבד, בייחוד גרמני, דאגי להעביד אותו היטב, להכות אותו היטב, בלי רחמים ועד זוב דם, ולגרום לו למלמל לעתים קרובות מילות הודיה מתחת למגף הלוחץ על ראשו. ולו על מנת לשמור אותו בקו השפיות, ואת מערכת היחסים בריאה ונעימה. 

Marcus Wright​(אחר) - הסרט והסיפור שבו שווים התעלמות.
לפני שנה
Mary Jane - התעלם לך
לפני שנה
Aצועני​(אחר) - )))
נהנתי
תודה))
לפני שנה
משרת לשרותך​(נשלט) - מחפשת כזה ?
לפני שנה
Ronnie sm​(לא בעסק) - למה הפסקת לכתוב ?
לפני 10 חודשים
Mary Jane - למען האמת, הראש שלי במקומות אחרים...
לפני 10 חודשים
מתחשב בך​(שולט) - לא יודע אם הייתי מאמץ את המסקנה שלך אבל הפוסט מעולה.
לפני 10 חודשים
כלובי - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני 8 חודשים
זאתי - האמת- התקציר שנתת פה שווה מהסרט. ראיתי, השתעממתי.. והמשכתי הלאה. כרגיל את כותבת ניפלא. ומזל טוב!!~!
לפני 7 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י