לפני 5 שנים. 28 במאי 2018 בשעה 9:58
בעוד כמה דקות אסגור את המחשב וארד מהרכבת בלב תל אביב, ולמרות שהימים התל אביביים שלי עמוסים בפגישות ברצף, הם סוג של ריפוי בים הטירוף חסר המעצורים של חיי, ככה זה כשהכל מתמסמס לי בתוך ההמולה התל אביבית, הצבעוניות המהפנטת והרעש הבלתי נגמר..
המקום הזה שבו אני נבלעת, נאלמת ונעלמת בתוך ים הנשים המתוקתקות והיפות כל כך שתמיד מושכות את תשומת הלב החיפאי והפשוט שלי, אני מוצאת עצמי בוהה בהן בהתפעלות והערצה.. מרגישה כל כך אחרת, כפרית, יערית ושונה מהן.
בעוד כמה דקות ארד מהרכבת בלב ליבה של תל אביב ואצעד בה מחייכת וקשובה לרחשיה, אך בתוכי פצועה כמו חיה שורדת, כואבת, מדממת ויחפה, שבויה באזיקי פחדים ולא שומעת צעדים.. עד סוף הלילה, עד שאפרד ממנה ואחזור.. הביתה.
