סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 29 במאי 2018 בשעה 14:28

החבטה עוד מורגשת חזק 

שולחת זרמים חדים לגוף

מקצה הראש עד קצות הציפורניים

משוטטת בין חדרי החושך בנשמה 
מאיימת לעצור בי את הנשימה, באותם רגעים שבריריים בין נשיפה לשאיפה, בלב המשתוקק מרוב איפוק

בפחדים המתהווים לכדי שיתוק

ברווח שבין הרגליים,

בפישוק

בתחושת הריחוק

בחלקים האפורים שנמסים במוח

ברצון להתכווץ, להעלם ולברוח

להרים את הראש גבוה בכל הכוח

שלא אצלול לתהום או אפסיק לנשום.


שלא אאבד את היכולת
לשתוק לכתוב ולצעוק

בלי מילים, 

לגעת בפנים
לצאת ולא לחזור, 

לבכות ולגמור.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י