בחוות הרכיבה (37)
ידעתי שלאליענה חשוב מאוד שלא אגיע לפורקן, כך שהתייחסתי ברצינות לאיום שלה. היא הרי הזהירה אותי שלו חלילה זה יקרה, לו חלילה אגיע לפורקן, לא אראה אותה שלושה ימים (האיומים שלה היו נדירים, אולם הם אף פעם לא היו איומי סרק). אבל למרות האיום, ולמרות שידעתי שהאיפוק שלי חשוב לה, ולמרות השפעתו המקהה של הקונדום, התמודדתי עם דרישה בלתי אפשרית: מול עיניי הייתה אליענה, וגופה העירום האלוהי נע בפתיינות נחשית סביבי, מכאיב לי, מזמין אותי. והיו גם המלים שהיא אמרה. והייתה גם עצם קירבתה – כשהיא שוחחה איתי בלעג מקניט ואכזרי, כמעט שהרגשתי את תנועת שפתיה הקרובות אלי כל כך. כשניסיתי להסב ממנה את עיני צפיתי מטה, אל יפהפייה אחרת, שגופה הצחור התפתל בעונג מתחתיי.
הצביטות הבלתי פוסקות במתני המעונה, היו אולי מדכאות את תשוקתו של אחר. אבל לאחר ההבניה המינית המחודשת שלי—אחרי דיאבולו ובוטן—מי ששלט בי היה בוטן, והכאב, במקום להדביר את היצר, רק ליבה אותו עוד ועוד. תוסיפו על כך את הריחות והצבעים, העירום והמלים (תמיד המלים האלו שלה, המלים שספגתי אותן ישירות אל מן מצע-עומק לא מפוענח של נפשי). הייתי על סף התפרצות שרק איש קרח מסוגל לבלום.
כדי למנוע מעצמי פורקן, ניסיתי לחשוב על תרגילי מתמטיקה, ניסיתי לא להביט בהן (במיוחד לא בה!). אבל העונג אליו הגיעה אירן, והקור של אלילתי—לא היה לי ספק שאליענה מגורה יותר ויותר מהעינוי הבלתי נתפס שהיא מבצעת במתני—הולידו פתאום לחץ שהחל ברום ירכי וטיפס במהירות מבהילה למעלה, וכל זאת כשאיברי עדיין נעוץ באירן.
"אני... א... אני" גמגמתי לאליענה בחוסר אונים.
"אתה מה?" לקח לה רגע, ואז: "לא אתה לא!"
שתי אצבעות דקות ננעלו על שורש איבר המין שלי ולחצו פנימה, במין דקירה עמוקה אל האגן. צעקתי מהכאב הפתאומי השונה. כפפת הגומי שלה חפנה את אשכי, ובאותה אחיזה של אצבע מורה ואגודל, היא שלפה אותי אל מחוץ לאירן כמו שחולצים פקק מבקבוק. היא המשיכה לאחוז כך באיברי, קצת כמו שלופתים גור חתולים בעורפו, וגררה אותי כך אל מרגלות המיטה, מעמידה אותי בכריעת שמונה. הייתי המום מהמהירות בה כל זה התרחש. זיקפתי נעלמה באחת. הקונדום כמעט נשר מאיברי.
אליענה נעמדה, ספקה כפיים, והתיישבה על המיטה שאל מולה כרעתי, משלבת את רגליה:
"אני לא מאמינה. בדיוק, אבל בדיוק כמו שהיא אמרה!"
"מה? מה קרה? כמו מה שמי אמרה?" שאלה אירן, מתיישבת לצד אליענה, מקפלת רגל אחת מתחת לישבנה, ומניחה לשנייה להשתלשל קרוב לחוטמי.
"ראשל. היא לימדה אותי את האחיזה הזו כשהיא הסבירה לי על איפוק כפוי. 'אם הלחיצה שלך מספיק איתנה, הוא יאבד זיקפה מיד!' כך אמרה, וכך זה קורה בדיוק." קראה בשמחה.
הרגשתי במבטי שתיהן עלי, רובץ כך מולן על הרצפה. אם מישהו הושפל אי פעם באופן כה מבזה, שיקום...
"אוי... אל תהיה כזה עצוב שלא גמרת. תראי כמה הוא עצוב. איזה מתוק. אוי..."
גופי החל לנוע מעצמו מצד לצד בעודי כורע כך מולן. מן תחושת דחף באזור החלציים. לא הכרתי את הלחץ הזה קודם. איברי התקשח שוב.
"תראי אותו. תראי איך הוא מנסה להתחכך קצת על הרצפה... כנראה... כנראה שהוא מחפש סוג כזה או אחר של גרטיפיקציה."
"סוג של מה?"
"של סיפוק. סיפוק. תראי, כמו תולעת... ספי! ספי, מה אתה עושה!"
נקישת אצבעות.
הזדקפתי מוכנית לעמידת שמונה, מולה.
"תביט בי."
הרמתי את מבטי והסתכלתי עליה. אירן והיא הסתכלו מטה אלי.
"אני יודעת שאתה ... בוא נגיד... מתוסכל."
"אני דווקא לא." קטעה אותה אירן, ובחיוך חיבקה אותה, והניחה את לחייה על כתפה של אליענה.
"נכון?"
הצמדתי את מצחי לקרשי הרצפה, מאשר.
"אבל לא היית רוצה שהפעם הראשונה שלך תהיה בתוכה, נכון?"
הצמדתי את מצחי לארץ.
"אתה רוצה לשמור את עצמך בשבילי. נכון?" היא הנהנה כאן בחיוך, מכוונת אותי לתשובה הנכונה.
הצמדתי את מצחי לארץ.
"אתה חושב שתצליח, מתוק שלי? אתה חושב שתצליח להתאפק כך עבורי, להראות לי שאתה לא כמו האחרים, שאתה יכול לרסן את הגוף שלך ולהיות איתי בברית אמיתית של נפש?" היא שאלה זאת כשברק קנאי בעיניה, מציעה לי משהו שהוא מעבר למין.
היא ראתה שאני מנסה לומר משהו. "דבר!"
"אני... אני... לא יכול ככה. אני לא אצליח ככה. למה את עושה לי את זה?"
היא שתקה. ואז:
"ספי, ספי אל תישבר לי ככה. אתה לא אדם רגיל. אתה איקרוס שלי. עשינו כל כך הרבה יחד, ונתת לי כל כך הרבה. ואתה יודע שאנחנו לא יכולים לשכב כי אני עם ז'אן פול, שאותו אתה..."
"אוהב בכל מאודי" השלמתי, שומע את הגיחוך המוחנק של אירן.
"כן, אוהב בכל מאודך." ציינה בסיפוק. "ולכן אני רוצה שבכל זאת יהיה ביננו קשר של גוף, אבל לא בגידה בז'אן פול. הרי איך תאהב אותי אם אבגוד בז'אן פול? בגידה זה מגעיל, זה לא מוסרי."
היא חדלה לדבר.
"אתה מבין? תרימי לו את הראש אירן". כאן אצבעות רגליה של אירן נדחקו אל מתחת לסנטרי ודחפו מעלה את ראשי כך ששוב התבוננתי בה.
"זה הכרחי שאתה ואני לא ניגע. זה הכרחי שאתה לא תגמור כך איתי. אחרת... אחרת אני בוגדת בו." דמעות נקוו בעיניה. לא ידעתי אם היא מעמידה פנים או שהצער שלה ממשי.
"תוכל לעמוד בזה? בשבילי?" היא כמעט התחננה.
"כ..כן. כן." המהמתי
"אתה מבטיח?"
"כן."
"וגם לא תרוץ ותאונן כשאתה לבד, כמו שהיית עושה קודם?"
הבטתי בה. לא היה ברור לי איך מקיימים משהו כזה.
"תבטיח? אני לא מצפה שלא תאונן בכלל, אבל... נגיד עד מחר בלילה... עשרים וארבע שעות... רק עשרים וארבע שעות, זה כלום. אתה מבטיח?" היא שוב הנהנה.
"מבטיח."
"יופי. אני כל כך מעריכה את זה. כי... תבין... נכון שהיית בתוך אירן, אבל בגלל שלא גמרת בתוכה, אתה עדיין גם קצת ... בתול, לא?"
לא עניתי לה.
"מה את חושבת אירן: אם גבר היה בתוך אישה אבל לא גמר, הוא בתול או לא בתול?"
"לא יודעת. נראה לי שהוא ... שהוא קצת בתול וגם קצת לא בתול באותו זמן."
"הבתול של שרדינגר." מלמלתי לעצמי.
אליענה שמעה ופשוט התפקעה מצחוק.
"ממ..ה? מה מצחיק? לא הבנתי. מה?" שאלה אירן, אבל אליענה חרחרה מצחוק ולא השיבה לה.
"עוד בדיחת מחוננים?" התלוננה אירן.
"כן. עזבי – זה יקח שעה להסביר את הבדיחה," אליענה התקשתה להירגע, ומחתה דמעות מעיניה.
אהבתי כל כך שהיא צוחקת ממשהו שאני אומר. חייתי עבור רגעים כאלה – רגעים בהם אני מצליח לשמור על פרור הזהות שמאפשר לי להיות בו זמנית בשאול ועדיין לנסות ולהצחיק אותה. אני זוכר כל אחד מהם מאותו קיץ...
ואני זוכר שאז בא גם זה:
"אני כל כך אוהבת אותך."
נשאתי אליה את מבטי.
"ואני לא אוהב אותך."
היא שוב צחקה. "שנון".
"אתה יפה." היא הסמיקה כשאמרה זאת.
"ואת מ...מ..." אבל הבטתי בפני מלאך, והמילה שתכננתי לומר, מה לעשות, נתקעה בגרוני.
היא נשענה אחורה והסיטה לאחור קווצת שיער, מחייכת לנוכח הקושי שלי לומר לה שהיא לא יפה, ולו רק כחלק ממשחק.
רציתי לחייך חזרה, רציתי שוב להיות שנון, לדבר איתה בשפת הלהפך, לבדר אותה. אבל במקום חיוך פני רעדו, ומעיין דמעות פשוט פעפע לו החוצה – לא בפעימות, לא ביבבות, אלא במין קילוח רציף.
"וואו." נפעמה אירן.
"כן. וואו." אמרה אליענה.
המשכתי לבכות כך ללא קול מולן. אליענה זינקה מהמיטה, וכרעה לידי.
""אתה קולט מה שאתה עושה עכשיו, ספי?" הבטתי בה. "אתה מבין כמה זה נדיר? זה כאילו שאתה מגיע לפורקן אבל... אבל במקום לעשות זאת דרך איבר המין שלך, כמו כל הגברים האחרים, אתה עושה זאת דרך איבר הרגש שלך: דרך העיניים שלך."
היא הרימה מעט את סנטרי, וקירבה את שפתיה לעיני, מנשקת אותן נשיקות אוויר עדינות.
"אתה פלא. אתה האיש הכי מקסים בעולם."
