אני חובבת מושבעת של ספרים ואין ספק ששבוע הספר תמיד מרגיש לי כמו חג.
עוד מילדות, וכנראה מהאהבה הגדולה של אחותי לספרות יפה (היא אשכרה מזהה סופרים ברחוב!!!).
אז התחדשתי בכמה ספרים השבוע והחלטתי שאני לא יכולה לשמור לעצמי את ההנאה הגדולה מספר ספציפי אחד.
ערות- נשים מדברות מיניות/ תמר מור סלע
חובה לכל אישה, למה? תשאלו...נו, תשאלו.
כי נשים מדברות על ולא את.
זאת בדיוק הסיבה.
אנחנו נוטות לדבר על פנטזיות ולעשות אותם, אבל נשארות מנותקות מכל הרגש, האינטימיות והרצונות שלנו...
יש משהו בלהיות נשלטת שמשאיר לעיתים את המין במקום מרוחק, "אני צעצוע" "אני כלבה" "אני שפחה" אנחנו אומרות בגאווה...
האם אנחנו כלבות/ שפחות/צעצועים אהובים?
האם אנחנו יודעות להיות פשוט אנחנו ולהיות כל ההגדרות הבדסמיות האלה?
אני חושבת על השנה האחרונה בחיי..מלאת תהפוכות, גלגולים, התרסקויות.
אבל , וזה אבל גדול. מצאתי את עצמי, מצאתי את עצמי לבד ומצאתי את עצמי עם בן זוגי, שהוא גם השולט שלי, אבל לא רק, הוא אוהב, מחבק, מלטף, מבשל, מנגן, מכין שוקו לבנותיי וקפה בשבילי, הוא נהנה לראות אותי עירומה ולא רק כשפחה/ נשלטת /כלבה וכו. פשוט נהנה ממני, מגופי, ממוחי.
ואני, פתאום מוצאת עצמי נהנת מעצמי, מהנשיות, מהמין ומהסשנים. מכאב נעים, לא מנתק, לא חוץ גופי. אני מחוברת לרגע, להנפה של הקיין, למגע שלו ואז לליטוף שבא בעקבותיו.
אני נהנת מהנשיות שלי.
ולמה אני מספרת את כל זה? (וואו זה היה ארוך)
כי הספר הזה חופר במיניות הנשית דרך סיפורים אישיים וקצרים על מיניות בכל גיל, על טראומות, על זהות מינית, על אהבה, על נשיות והכל דרך סקס.
לכו לקנות!!!
ותזדיינו באהבה ובקשב.
שבוע הספר שמח.