ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני שנה. שישי, 8 ביוני 2018, בשעה 22:28

הנשימות שלך מכוונות אותי. 

באור אני לא שמה אליהן לב, אבל עכשיו, בחושך המוחלט שבו קשה לי לרגע אפילו להחליט במה אני נוגעת, הן מושכות אותי אליהן. השפתיים שלי מגששות, לא בטוחות במה הן נוגעות, מפלסות לעצמן דרך במגעים מרפרפים, חטופים. מדי פעם אני משתהה קצת לטעום את העור שלך, להרגיש את מליחותו הקלה על לשוני.

הנשימות שלך מעט ברורות יותר. מזמינות יותר. 

יד אחת שלך - שמאל, אני משערת - מנסה לפענח לעצמה את הגוף שלי השכוב כך על הצד, קצת מפותל, בלי ספק מבלבל לפענוח בלי ראייה, ואני מרגישה את הגישוש שלה כמו את זה שלי. רחש העור החולף על עור. הרפרוף העדין של קצות אצבעות שמסמר לי את העור, ואני בטוחה שבחושך אתה מרגיש בזה, כמו כתב ברייל של הגוף. אני שומעת את רחש הנשימה שלי שנהיה מעט יותר צורמני, ויד ימין שלי נוטשות את כתפיך ויוצאת, כמו מיוזמתה, למסע חקר משלה על גופך. 

בזמן שהיד שלי עוברת על חמימות הצלעות שלך, השפתיים שלי מוצאות חספוס קל. זיפים של צד הלסת, אני חושבת. התקדמות קלה מאשרת ללשוני החוקרת את קימור הלסת שלך, ואני מתווה אותו בנשיקות-נשיכות קטנות, עד שאני מוצאת את זווית הפה שלך.

היד שלי עוברת על קימור הבטן שלך, שביל השיער הידידותי שמתווה לה את הדרך. וכשהשפתיים שלי מוצאות את שלך ורחש הנשימה שלי מתערבב בשלך, היד שלך נחפנת סביב השד הימני שלי, ואני קצת נאנקת אל תוך הפה שלך כשהיד שלי מוצאת, גם היא, את יעדה.

והשאר כבר ידוע וגלוי וממופה, בחושך בדיוק כמו באור. 

 

(סיפורון-אתגר) 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י