סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני שנה. שישי, 22 ביוני 2018, בשעה 17:58

איזה מנגנון מופלא הוא הברירה הטבעית. לדעתי, אם נרחיב ונגמיש את השימוש בתוכן של מנגנון זה נגיע למסקנה שכולנו מבצעים ברירה טבעית ו/או מלאכותית בחיינו שלנו. למרות שהמנגנון מדבר על תורשה, הוא מדבר על תורשה לשם הישרדות והרי לא כולנו מנסים לשרוד בחיינו שלנו?

-יש לי יכולת הישרדות טובה. לא, תיקון, יש לי יכולת הישרדות פנומנלית. כמובן שמגיל קטן, עם השנים שכללתי ושיפצתי אותה ומביאה אותה לידי מושלמות (כמעט). היו צריכים לקרוא לי דרווין מבטיחה לכם.

אבל נשאלת השאלה: מהי אותה יכולת הישרדות? האם היא:

א. להיתקע 127 ימים ללא מזון ומים.

ב. לנהל דיאלוג עם אדם טיפש הבטוח שהוא מתנת האנושות (בחיי שנדרשת לכך מסוגלות של ממש).

ג. להינצל מ.. (השלם את החסר).

ד. לצלוח ארוחה טבעונית.

ה. כל התשובות נכונות, ועוד כמה.

 

?

נו, ברור שהכל נכון, הישרדות של אחד שונה מהישרדות של השני. ההישרדות של אותו פרט גם משתנה עם הזמן: מה שנדרש מהפרט בשביל לשרוד מדבר אחד יכול להיות הדבר שימית אותו בסיטואציה אחרת.

אז מה עושים?

מפעילים.. נכון מאוד.. את הברירה הטבעית. שלך.

תשתמש במה שאתה צריך (כרגע) בשביל לשרוד ותכחיד את מה שיוביל להרס. 

 

אז הוכחנו שהברירה הטבעית טובה, אבל.. יש בעיה.. יותר מדי מדבר טוב יכול להיות כבר לא כל כך טוב. מה עושים ברגע שאתה משתמש במנגנון הזה לא רק לשם הישרדות? מה קורה שזו כבר נהיית ההתנהלות הטבעית שלך?

מה קורה שכל יחסי הגומלין נחשבים בעיניך למצב הישרדות ולפיכך.. אתה מתנהל בהתאם. בוחר מה להוציא לאור ומה להחביא, מה לשפץ ומה להחוויר. 

אני מחדדת את האמירה שלי: נכון שבחיי היומיום שלנו הבחירה הזאת קורית באופן טבעי, הרי כל אדם הוא מכלול ומה שהוא יהיה במקום אחד לא בהכרח יהיה זהה למקום אחר אבל לא לזה אני מתכוונת. אני מתכוונת לכך שאתה מתאים את עצמך לסיטואציה כי ככה שרדת וזה נהיה כבר דפוס  להתאים את עצמך לאנשים הבאים איתך במגע ואתה כל כך טוב בזה שאתה יודע לשלב את הנעשה באישיות שלך. אתה כל כך טוב בזה עד שזה נהיה הטבע שלך, להיות מישהו אחר לפי מה שמתבקש. אתה נשאר אתה, הרי אתה בוחר במה להשתמש ומה להכחיד, אתה תמיד נשאר אתה, אבל כמה אתה כבר יכול להיות?

דוגמא בנאלית: אתה לא חובב אנשים אבל יש לך יכולת השתלבות והובלה, אתה חריף במחשבותייך אבל מארגן את המסר המילולי בהתאם לאינטרסים שלך, אתה עדין כשצריך ופייטר שנדרש, מניאק שמתבקש ובן של זונה כשצריך. הכל הכל בהתאם למצב בו אתה נדרש. הכל בהתאם למה שיוביל אותה למנח טוב, להישרדות? כמו זיקית, מתאים את צבעיך בהתאם לסביבה ויודע לעשות את זה באופן  שתוכל לקרוא לזה עצמי.

ובכך, יש סתירה, לא? שמנקים את המילים היפות נשארים עם מסר של שקר. כי הרי, הלא אמ(י)ת(י) הינו שקרי. אבל האם באמת זה שקר או פשוט הרחבת גבולות האני?

וזה נעשה בכל דבר, בכל סיטואציה, בכל קשר בינאישי: זה נעשה כל כך טוב, כל כך מושלם שגם אנשים שמעידים על עצמם (וגם אני יכולה להעיד עליהם) כחדים, כחריפי מחשבה ותבונה לא שמים לב לדבר. והם לא יודעים...

ואתה עושה את זה כל כך טוב שבסופו של יום אתה שואל את עצמך: אז מי את(ה) באמת? 

ברירה טבעית אה? 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י