בגין העובדה, שאני ממש יודע מה, שאני אוהב ורוצה במקום לחכות, שתבין, שאני רוצה ככה ועכשיו ככה, אני פשוט אומר לה מה לעשות. המקום הזה של: אני רוצה, שתביני לבד מה בא לי, לא מתאים לי. אני מעדיף בכל רגע נתון פשוט לומר מה לעשות ואני אוהב מאד, שזה קורה.
היא גם פתוחה לכל השיגעונות שלי והאמינו לי שיש מלא. היא מתבקשת לבצע והיא מבצעת. היא גם מאד יצירתית ולא צריך לצייר לה את הכל בתיאורים פלסטיים. אני מצייר קו על השמים והיא לוקחת משם.
והסאבית שלי, זה נוח לה מאד ככה. היא פשוט מתמוגגת מזה, שאני משתמש בה ושהיא מצליחה לעשות לי נעים נורא. היא נהנית נורא להיות הצעצועה שלי והיא מתמוגגת כשאני אומר לה: איזה כיף לי שיש לי צעצועה כזו משוכללת. היא פשוט אלופה ועושה לי נעים כזה של צמרמורות לאורך עמוד השידרה. פשוט יש לה את זה, היא יודעת לתת עבודה ולהצטיין בה.
בקיצור, אני אוהב סיטואציות מנוהלות. אני מנהל אותן וככה קורה בדיוק מה, שאני אוהב ורוצה.
איזה כיף להיות דום, שיש לו צעצועה משוכללת כזו. ממש בגדר "הגעתי לגן עדן".
***
עכשיו יהיה מעניין לקרוא, שסאביות יסבירו איזה כיף להיות סאבית עם הסבר מפורט למה. כאן בתגובות או בבלוג שלכן.
