לפני 5 שנים. 14 ביולי 2018 בשעה 10:57
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו.
אבל אני רוצה לרצות אותו. כי כשהוא כועס, כשהקמט של העצבים עולה על מצחו. הוא הופך להיות המפלצת שלי.
רוצה שהוא יוציא את כעסו ויצרו עליי. רוצה כלכך להיות שק החבטות שלו.
רוצה שיתעצבן
שיוציא את זעמו על גופי הרועד מפחד.
שיכה אותי עד דמעות כי זה עושה לו טוב.
ואני הרי נועדתי בשביל לעשות לו טוב. רק לו.
ואז.
אחרי הרעידה הגדולה.
בא רגע אחד של שקט.
בו אני נסיכה שהוא מלטף את צלקותיה ומנשק את שפתיה המלוחות מהדמעות עד שהבכי מפסיק ואני מכונסת בתוכו.
זה הרגע שלמענו אני חיה.
רוצה את כעסו בדרכי להיות נסיכתו הקטנה והכאובה שלו. ורק שלו.
