לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

זווית אחרת

״ נתתי לירח נגיחה,
נשארתי שם לראות הזרי.. ״
לפני 5 שנים. 25 ביולי 2018 בשעה 16:48

 

הקדמה.
היום אני 1.86 גבוה די שרירי.
פעם.. בילדות.. הייתי נראה בדיוק אותו דבר.
הסיפור מתרחש בכיתה ז'.

 

 

לירון ברבן, שובל גוזלן, ספיר אמזלג, וקורל סמירה.

או בקיצור, "המפצחות".

טעות נפוצה לחשוב שהכינוי הגיע בגלל המראה הפיזי המיוחד של כל אחת מהן, אך לא כך המצב, הכינוי מגיע מהמקום הפשוט ביותר.
התחביב שלהן היה לשבת בשכונה ולפצח גרעינים.
סקסי.

 

המפחידה מכולן הייתה לירון ברבן, שזכתה מהר מאוד לכינוי "לירוי יד אחורית".
טעות נפוצה לחשוב שהכינוי הגיע מכל סיבה אחרת מעבר ליד האחורית שלה.

 

קל מאוד לזהות את הלהקה הזאת.
לרוב הם שומעות עופר לוי ברמקול של הטלפון, לובשות טייץ שחור/מנומר, חולצת בטן או גופיית סבא, ויש להן לסת של פיטבול שנבעה לאחר אכילה מרובה של מסטיק הובה בובה בטעם תות.
אחלה מסטיק.

 

ואני ילד מנאיק ותמים שמחכה להסעה של בית הספר.
לא הייתי קונה כרטיסיה לניקובים בשביל האוטובוס אלא משתמש ב53 שקלים שקיבלתי מאמא שלי לקניית סיגריות, קינדר בואנו ובקבוק קולה. הייתי עושה שותף עם החברים שלי. בולי ויעקב שיניים.

הייתי עולה כל יום על ההסעה לבית הספר והילדים היו בחשש מכך שאבקש מהם ניקוב.


במושב האחורי של האוטובוס, ראיתי כרטיסיה מתנופפת וקול עדין ומר אומר לי "לייזר1 קח קח ניקוב אל תדאג עלי, אבל דירבאלק אל ת'שגע אותי ותחזיר מחר בבוקר". זאת הייתה לירוי יד אחורית.

ידעתי שהדבר הנכון להגיד בחזרה  "מעדיף ללכת הביתה מאילת ולא שתנקבי עלי י'מקרר, י'עושה קעקוע של BMW על המצח, י'גוש רוע עם גרעיני אבטיח, י'מכולה."


אך אני חיי את הסיכון, ואמרתי לה  "תודה נשמההה של כובע נייק, מחר מחזיר לך"

 

*****

 


המחר.

 

כמו כל בוקר לפני בית ספר אמא שלי מעירה אותי בצעקות שהשעה 7:55 ואני מפספס את ההסעה.
כמו כל בוקר אני קם ב7.

בדרך להסעה אתה פוגש את החבר'ה שלך, מתיישבים מול השוק המסחרי בשכונה ומחכים להסעה ( בשוק יש רק את המכולת של דוד ופיצה ב5 שקל אבל העיקר "מסחרי" ).

המפצחות גם מחכות להסעה ובינתיים שרות "נשבע לך בוגד בחייאת עיוני לא בוגד".
קלאסיקה.

לירוי מתקרבת ואומרת לי "לייזר1 כדאי מאוד שתנקב עלי היום למה אני מנקבת אותך".

"וואלק את מי תנקבי?" עניתי בטון של ערס בזמן שאני מת מפחד.


*****

 


הכל קרה מהר מדי.
גם היום אני בקושי מצליח להיזכר.
ההדחקה, עמוקה מדי.
הכאב חד ופולשני בכל חלק בגוף.


אני זוכר את הכאפה הראשונה. ה-לאטמה.
חצי מהפרצוף שלי עף.
בולי קיבל "שרוק" לביצים ונגחה לראש.
יעקב שיניים קיבל אגרוף... לעין.
ואני שקיבלתי כאפה של חצי מדמיין חצי מת, קיבלתי מרפק לאף לסיום.

 


רוצה להגיד לא הוגן כי הן היו 4 ואנחנו רק 3.

אבל ת'אמת זאת הייתה רק לירוי יד אחורית.

שאר הבנות ישבו ופיצחו גרעינים.

Rogo - צחקתי בקול
לפני 5 שנים
לייזר 1​(שולט) - תחלס 😉
לפני 5 שנים
Sweet melody - צחקתי בשקט.
לפני 5 שנים
Sweet melody - סתם סתם. צחקתי בקול. ענק.
פאקינג גאון אתה.
לפני 5 שנים
לייזר 1​(שולט) - את גאונה.
לפני 5 שנים
The Devil Girl{Quiet Scor} - חחחח... מזל שלא שיחקה סטנגה עם הראשים שלכם בזמן שהשאר מפצחות.
לפני 5 שנים
לייזר 1​(שולט) - זה כיתה ח'. אחרי ששיחקנו תופס את.
לפני 5 שנים
F-L-Y​(נשלטת) - זה מעולה!! 😂😂😂
לפני 5 שנים
לייזר 1​(שולט) - 💃💃
לפני 5 שנים
little girl​(נשלטת){KM} - אוי. זה מצוין.
לפני 5 שנים
לייזר 1​(שולט) - תודה 😊
לפני 5 שנים
קרן אור 747​(אחרת) - מעולה!
לפני 5 שנים
ענתית - LOL
לפני 5 שנים
נקודות דבש - זה הפוסט הכי מצחיק שקראתי כאן אבר :)
לפני 5 שנים
לייזר 1​(שולט) - איזה כיף!
ת'אמת שהיה לי ממש מצחיק לכתוב אותו.
לפני 5 שנים
Ollie​(נשלטת) - אתה כזה ילד. בכיתה ז' לך כבר הייתה מוזיקה בטלפונים. ילד. לנו היה סנייק שחור על רקע ירוק.
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י